
ראש משפחת הביטחוניסטים – אסמאעיל קבלאן
אסמאעיל קבלאן שנולד בהר הדרוזים היה קצין בשלוש צבאות שונים ואף יריבים, היה בצבא הבריטי, היה בצבא הסורי והיה בצבא ההגנה לישראל, רוב שנותיו היה קצין במשמר הגבול.
בית מורשת משטרת ישראל
חלוצה ונוטרת – סיפורה של רבקה ספירו
מאת פקד מירי אפרים
בניגוד לדעה הרווחת נשים שירתו במשטרת ישראל עוד בראשית ימיה בשנות החמישים. עוד פחות ידוע מכך הוא כי גם במשטרת המנדט שירתו נשים בודדות. אחת מאותם נשים מיוחדות היא רבקה ספירו.
רבקה היתה נערה צעירה ילידת ירושלים כאשר הכירה את בעלה לעתיד מיכאל ספירו ונישאה לו. מיכאל היה שחקן כדורגל וספורטאי מחונן, ועם נישואיהם עברו להתגורר במושבה באר יעקב ומיכאל החל לשחק בקבוצת הפועל ת"א.
בזכות כשרונו של מיכאל הוצע לו להתגייס לנוטרות ולשחק כדורגל עבור הבריטים, הצעה אשר היתה גלגל הצלה לזוג הצעיר שמצבו הכלכלי היה בכי רע. קצין בריטי אשר צפה במיכאל משחק עבור הפועל ת"א הציע לו להתגייס לשורות המשטרה ולשחק כדורגל עבורם באופן מקצועי. מיכאל הוצב לשרת כנוטר במחנה המעצר וילהלמה, שם שוכנו עצורים בעלי נתינות מדינות אויב לכתר הבריטי, בעיקר טמפלרים ממוצא גרמני (עוד על כך במאמרו המרתק של רנ"ג אלי מגידיש "מלחמת העולם השנייה- גרמנים תחת משמר יהודים" ).
במחנה המעצר שוכנו עצירים גברים ועצורות נשים, והבריטים מבינים כי לשם טיפול באוכלוסיה הנשית, רצוי כי יהיו במחנה שוטרות נשים. באחד הימים נתקל מיכאל במודעה במחנה, אשר בה נכתב כי מחפשים אישה הנשואה לאחד הנוטרים בעלת ידע בעברית אנגלית וערבית. רבקה הציעה את מועמדותה למשרה, ובזכות שליטה בשפות הנדרשות התקבלה לעבודה כנוטרת.
רבקה התגייסה לתפקיד שתוארו "woman serchear", כלומר נוטרת שתפקידה בעיקר שמירה וחיפוש על גוף של עצורות נשים. הבריטים הבינו כי יש תפקידים שכדאי לנשים לבצע מול נשים..
הזוג ספירו קיבל דירת מגורים בסמוך למחנה המעצר, והם הורשו לרכוש מוצרי מזון במסגרת סחר החליפין שהתנהל בין תושבי מחנה המעצר לתושבי העיר לוד. בארץ היה מחסור חמור במזון ותוצרת, ואילו במחנה לא חסר דבר, והזוג ספירו נהנו ממוצרי מזון שהיו נדירים באותה תקופה.
תפקידה של רבקה כנוטרת היו מגוונים. מעבר לשמירה וחיפוש על עצורות הוטל עליה ללוות עצורות חשודות בריגול לבית המשפט, עצורות שנזקקו לטיפול רפואי בבית החולים או עצורות שהיה להן רישיון יציאה לקניות מחוץ למחנה.
בזכרונותיה מספרת רבקה כי כל העצורים במחנה היו נאצים, בכל אחד מהבתים היו תמונות של היטלר וצלבי קרס, כולל בחלק מבתי החיילים הבריטים. רבקה סיפרה על עצורה בשם מריה, רקדנית ממוצא אוסטרי וכנראה בעלת קסם אישי לא מבוטל אשר הופעלה כסוכנת בשירות הבריטים. מריה מצאה עצמה עצורה במחנה וילהלמה, עובדה אשר לא מצאה חן בעיני יתר העצורים במחנה. בזכות קסמה הצליחה מריה ללכוד ברשתה את אחד השוטרים הבריטים, נישאה לו וזו היתה דרכה החוצה ממחנה המעצר.
במסגרת תפקידה ליוותה רבקה את העצורות לסידוריהן האישיים, לקניות ובדיקות רפואיות. העצורות אשר ליוותה רבקה לקניות בת"א היו רוכשות חוטי צמר וסורגות מהם כובעים וצעיפים אשר שלחו לגרמניה, כתרומה למאמץ המלחמתי.
אחת החוויות הייחודיות עליהן סיפרה רבקה בזיכרונותיה, היתה המסע לגבול הסורי טורקי. רבקה ומיכאל התבקשו לצאת עם קבוצת שוטרים ושוטרות ללוות חלק מהעצורים אשר הוחלפו תמורת כ-60 יהודים. היתה זו הפעם הראשונה שיצאה מפלשתינה ורבקה זוכרת את המסע כחוויה מעניינת ומיוחדת.
מרבית הנוטרים שהיו מוצבים במחנה וילהלמה היו שייכים להגנה או לאחת המחתרות, וגם רבקה ובעלה מיכאל היו חברים בהגנה וקשורים לארגון הידיעות ש"י. במהלך תקופת שירותם בוילהלמה יצאו למספר פעולות כחלק מחברותם בארגון ההגנה, ועברו מספר הכשרות בארגון כולל קורס עזרה ראשונה.
רבקה ומיכאל שירתו שמונה שנים במשטרת המנדט כנוטרים, עד לשנת 1948. רבקה היתה אחת השוטרות הבודדות במשטרת המנדט, בוודאי הראשונה שבהן אשר התווייתה את הדרך לשוטרות רבות אשר הגיעו אחריה.
מאמרים מומלצים
אסמאעיל קבלאן שנולד בהר הדרוזים היה קצין בשלוש צבאות שונים ואף יריבים, היה בצבא הבריטי, היה בצבא הסורי והיה בצבא ההגנה לישראל, רוב שנותיו היה קצין במשמר הגבול.
בשנות החמישים הוציאה משטרת ישראל לאור עיתון משלה, בשם "999". העיתון
אחד המוצגים המיוחדים בבית המורשת הוא זוג כנפי טיס מבד, עליהן מתנוסס סמל משטרת ישראל, עשוי מפליז. כנפיים אלה עוזרות לנו להציג את אחד הסיפורים
כתובת:
בית מורשת משטרת ישראל,
המכללה הלאומית לשוטרים,
שדרות וירג’יניה 1,
אזור תעשיה בית-שמש מערב.
טלפון:
02-5788263
דוא"ל:
moreshet@police.gov.il
© כל הזכויות שמורות לבית מורשת משטרת ישראל 2019
כתובת:
בית מורשת משטרת ישראל,
המכללה הלאומית לשוטרים,
שדרות וירג’יניה 1,
אזור תעשיה בית-שמש מערב.
טלפון:
02-5788263
דוא"ל:
moreshet@police.gov.il
© כל הזכויות שמורות לבית מורשת משטרת ישראל 2019