בית מורשת משטרת ישראל

Menu
  • 02-5788263

שניים סינים, עם צינור גדול…

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

היה זה לילה דרומי וחם בערבות הנגב, לאחר אחד מימי הקיץ הלוהטים. הג’יפ המשטרתי, החבוט והמאובק, נסע לאטו בכביש הצר והמפותל, המרובד בטלאי אספלט גסים. משני צדי הדרך השתרע המדבר, שנראה כאין-סופי. הירח האיר באור בהיר את השטח ויכולנו, יוסי שותפי הצעיר לניידת ואני, לראות למרחקים.

סיירנו ב”סייג”, השטח שבין הערים באר-שבע, דימונה וערד, המשובץ באוהלי קידר. פה ושם הבהבה מדורה קטנה בפתחו של “שיג”,מאהל האירוח הבדווי המסורתי. חייכתי לעצמי. כנראה עוד שוכן מדבר, שהחום הכבד הבריח אותו מהאוהל החוצה להשיב את רוחו, עם כד מים צוננים,”באקראג'” (קומקום בדווי מסורתי גבוה עם ידית אחיזה גדולה) ופינג’אן חרס צבעוני (ספל קפה קטן).

לפתע נדרכתי. טפחתי על כתפיו של יוסי שנהג בג’יפ, ואמרתי לו: “לאט, סע לאט ותעצור בשקט אחרי העיקול!”

יוסי הביט בי במבט שואל.

“מחבלים!” אמרתי. “שניים, שוכבים בתעלה בצד הדרך עם כלי גדול ושחור, צינור, נראה כמו בזוקה! כנראה עומדים לירות על רכב חולף!”

עיניו של השוטר הצעיר נפערו  לרווחה: “יא-אללה! איך קלטת אותם? וואלה, יש לך עיניים של נץ, אתה!”

חייכתי חיוך קטן לשמע דברי השבח ואמרתי: “עכשיו בשקט בשקט, תפרסס, כבה את הצ’קלאקה (הפנס הכחול המהבהב) ותעצור בשול. אני יורד רגלי ובא אליהם מאחור בעיקוף, תהיה מוכן להגיע לעזרתי במהירות!”

יוסי הנהן בהתרגשות. פרקי אצבעותיו הלבינו, כשהתהדקו על גלגל ההגה. טפחתי על כתפו בעידוד, חייכתי והגנבתי קריצה קטנה. הוא פלט אוויר מריאותיו, הנהן קלות ושלח את ידו הימנית למותנו, ממשש את אקדחו כדי לשאוב ביטחון.

שלפתי את אקדחי, נטלתי את הפנס המשטרתי הגדול ורב העצמה מתא המטען שבג’יפ, ירדתי מהרכב והחלתי לרוץ, שפוף ושקט, אל מאחורי גבעות הלס האפרפרות.

הפתעתי אותם לגמרי! שתי דמויות שכבו בתעלה בקצה הכביש, אוחזות באותו צינור מתכת שחור. הזדקפתי במלוא קומתי, הארתי עלי החשודים באלומת הפנס ושאגתי:”משטרה! שורטה! ואקפו  ואירפעו ידיכום! קומו והרימו ידיים!”

בתזמון מושלם הגיע יוסי עם הג’יפ ונעצר בחקירת בלמים. פנסי הג’יפ האירו את שני החשודים, המבוהלים והרועדים…

***

מאוחר יותר, על ספסל נס קפה מתוק וחם שמזגתי לארבעתנו מהתרמוס, שתמיד מתלווה אלי במשמרות הלילה ועוגיות ה”קאעק”, שאפתה אימי היקרה, התבררה התמונה האמתית. לא במחבלים עסקינן, אלא בצמד תיירים סינים, חובבי אסטרונומיה, שיצאו למדבר, הנקי מזיהומי האור של העיר. “מטול הרקטות” שהקפיץ אותי התגלה כטלסקופ משוכלל אותו הציבו השניים בתעלה שבצד הכביש.

הם הזמינו את יוסי ואותי להשקיף לעבר הירח, מאדים ושאר כוכבים והמחזה היה מדהים ומרתק! “מה רבו מעשיך, השם”, מלמל יוסי בהתפעלות ובהתלהבות בכל פעם שנחשף למחזה מרהיב בטלסקופ…

לאחר שהסברנו לצמד הסינים בקצרה על האזור שבו הם שוהים ומאפייניו ואמרנו להם איך יוכלו להמשיך בבוקר בדרכם לים המלח, עין גדי ומצדה, נפרדנו מהם בידידות. השארתי להם מתנה קטנה: שקית של עוגיות קאעק, מהן התלהבו כל כך…

***

“יאללה,סגור את האירוע עם האסטרונומים ונמשיך בסיור”, אמרתי ליוסי. הוא אחז במכשיר הקשר המשטרתי והכריז: “40, כאן 442, תיסגרי לי בבקשה את האירוע של האסטרולוגים… אה… האסטרונאוטים, נו.., של האוסטרלים… עזבי,תירשמי באירוע שניים סינים עם צינור גדול ותיסגרי בדו”ח פעולה!”

 

דילוג לתוכן