תחנת המשטרה בעיר ההדרים

על ראש הגבעה ברחובה הראשי של העיר רחובות, עומדת וצופה על פני השטח כולו תחנת המשטרה. תחנת המשטרה היא מדגם "טגארט", תחנות משטרה שבנו הבריטים בתקופת המרד הערבי הגדול (בשנים 1936 עד 1939, התחולל בארץ מרד של ערביי הארץ. המרד היה בעיקרו כנגד הבריטים אך במהלכו נרצחו ונפצעו לא מעט יהודים). אחת התופעות הבולטות במרד, היו פשיטות שערכו לוחמים ערבים על תחנות המשטרה, שהיו קטנות וחסרות הגנה. הדבר הביא למותם של שוטרים רבים, לגנבת נשק על ידי המורדים ולאבדן השליטה על חלקים נרחבים מהארץ. 

תכנית תחנת המשטרה ברחובות, 1940

כאחד מלקחי מאבקם במרד, החליטו הבריטים לפרוס ברחבי הארץ תחנות משטרה מבוצרות. תחנות אלו נבנו במרכזי ערים ולצד צירים ראשיים, במקומות שיאפשרו למשטרה לשלוט על הסביבה. מיזם הבניה רחב-ההיקף נערך בין 1940 ל-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בסך הכל, בנו הבריטים שישים ושתיים תחנות, מתוך השבעים שתוכננו. את התחנות הקימו מספר חברות בניה מקומיות, בהן "סולל בונה". תחנות אלו קיבלו את הכינוי "מצודות טגארט", על שמו של האדם שהציע להקים אותן, קצין המשטרה הותיק צ'ארלס טגארט.

תחנת רחובות בעת בנייתה, 1940

אחת מתחנות הטגארט נבנתה במושבה רחובות, שהייתה אז מרכז לגידול פרי הדר. המצודה הוקמה על על אם הדרך, "דרך מושבות יהודה". דרך זו התחילה ביפו, המשיכה דרך ראשון-לציון, נס-ציונה, רחובות, גדרה ומשם לבאר-שבע.

בשנת 1939 עלה לארץ בחור צעיר, גבריאל שטרנברג שמו, והגיע לרחובות. הוא מצא שם עבודה כפועל בניין פשוט בחברת "סולל בונה", והשתתף בבניין תחנת המשטרה שבמושבה. גבריאל, שהיה בחור צעיר וסקרן, הסתובב בכל אתר הבניה וזכה להכיר את התחנה על בוריה.

במקביל לעבודתו כפועל, היה גבריאל חבר במחתרות האצ"ל והלח"י. בשנת 1941 נעצר שטרנברג על ידי ה"בולשת" (מחלקת החקירות של משטרת המנדט), עד למשפטו, שהה גבריאל בתא מעצר בתחנה שאותה בנה, תחנת משטרת רחובות.

בתום משפטו נידון גבריאל לשנות מאסר ממושכות. שש שנים וחצי מתוכן בילה בארץ ואת יתרתן באפריקה. ביוני 1948, לאחר קום המדינה, גבריאל שוחרר וחזר ארצה. הוא שירת בצה"ל עד שנת 1949, ובחודש יוני של אותה שנה התגייס למשטרת ישראל, הפך לקצין ובשנת 1966 התמנה למפקד…תחנת רחובות.

ונסיים בחיוך:

ימים ספורים לפני תחילת תפקידו כמפקד תחנת רחובות, צלצל הטלפון בלשכתו של מפקד תחנת רחובות. מנהלת הלשכה ענתה ומצידו השני של הקו היה גבריאל. מנהלת הלשכה בירכה אותו בחום רב ואמרה שהם מצפים לבואו. אני יודע, אני יודע, ענה גבריאל, אך יש לי בקשה אחת קטנה:  בבקשה, הפעם תנו לי חדר קצת יותר מאוורר מהפעם האחרונה שבה שהיתי בתחנה…