בית מורשת משטרת ישראל

Menu
  • 02-5788263

דרוש: שפם! האמנם?

להיות שוטר זו עבודה לא קלה: מי שירצה להצליח בתפקיד, צריך שיהיה לו כושר גופני טוב, יכולת לקבל החלטות במהירות, שיקול דעת מצוין, שליטה בחוקי המדינה, ושפם.

רגע, שפם?

בשנים האחרונות מככבת ברשתות החברתיות מודעת דרושים ישנה של משטרת ישראל, המציעה “עבודה קבועה ומעניינת” לגברים. הדרישות המופיעות במודעה הן גיל 35-18, עשר שנות לימוד, ידיעת השפה העברית, בריאות טובה, וגם… “הופעה נאה הכוללת שפם.” למודעה נלווה ציון המקור: העיתון מעריב, שנת 1967. תכף נבדוק את אמינות המודעה הזאת, אבל קודם, קצת על השפם, המשטרה והקשר ביניהם.

אין שפם? אין עבודה!

לאורך ההיסטוריה, השפיעו אופנות, ציווים דתיים, מנהגים תרבותיים, ושיקולים מעשיים על הדרך שבה גברים התייחסו לשיער פניהם. לדוגמה, ציורי קיר ממצרים העתיקה מלמדים, כי המצרים נהגו לגלח את שיער הפנים (ולעתים גם את שיער הראש), ואילו שכניהם בארץ כנען התגאו ברעמת תלתלים וזקן. מה שאומר שהשוטרים העברים, שנזכרים בספר שמות, היו כנראה מזוקנים.
נקפוץ קדימה בזמן, ללונדון של שנת 1829. באותה השנה, התחילה לפעול בעיר המשטרה המטרופוליטנית, שנחשבת לארגון השיטור המודרני הראשון בעולם. אם נהלך ברחובות העיר הצפופה והמפויחת, נוכל לזהות בקלות את השוטר: ברנש גבוה, לבוש במדים בצבע כחול-כהה, חובש מגבעת גבוהה וקשיחה (עשויה מבמבוק!), עם זקן ו… בלי שפם. בהתאם לאופנה בת-הזמן, רוב השוטרים גידלו “רעמת אריה”, כלומר פאות לחיים וזקן, אך גילחו את השפה העליונה. 

אריות אחד אחד: השוטרים הבריטים הראשונים, מינוס השפם

השפם הופיע על השוטר הבריטי רק בהמשך המאה ה-19, כשהאופנה השתנתה. בתקופה הוויקטוריאנית גידלו השוטרים שפמים בסגנונות שונים, כפי שהיה מקובל באותה העת – לא רק במשטרה או בבריטניה. למעשה, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, היה גבר מגולח למשעי היה מראה נדיר יחסית בכל רחבי אירופה.

עטור שוטרך שפם שחור: “בּוֹבִּים” בריטים מדגמנים מגוון שפמים וזקנים

ומה אצלנו? בארץ ישראל העות’מאנית השפם היה סמל סטאטוס וגבריות. ה”שוטרים” המעטים (בעתיד נספר למה המירכאות מוצדקות) טיפחו שפמים מרשימים. דווקא בתקופת המנדט השפם איבד מקסמו. בשינוי באופנה אשמה מלחמת העולם הראשונה: השימוש בגז רעיל חייב את החיילים להתגלח, כדי שיוכלו לחבוש את מסכות המגן. השפם, אם נשאר, הצטמצם בגודלו ואת ה”מברשות” המרשימות והמטופחות החליפו שפמים דקים או צרים. כשתמה המלחמה, התברר כי השפם היה עוד אחד מקורבנותיה הרבים. השוטרים במשטרת המנדט היו כמו כולם: חלקם משופמים, אך רובם לא.

47 שוטרים, 15 שפמים: שוטרי תחנת פתח תקווה, 1941

משנות החמישים ואילך, השפם “עשה קאמבק” בישראל, לפחות באופן חלקי. גברים רבים חזרו לטפח שפם, אם כי בדרך כלל בעיצוב פשוט יחסית. קשה לומר, האם שוטרים נהגו לגדל שפם יותר מאזרחים מן השורה. אם המפקח הכללי הוא דוגמה מייצגת, התשובה היא שכנראה שלא: המפכ”ל המשופם הראשון, חיים תבורי, מונה לתפקידו רק בשנת 1977. בכל מקרה, תצלומים מאותן השנים מראים שוטרים משופמים ומגולחים גם יחד. אם כבר, קשה מאוד למצוא תמונות של שוטרים מזוקנים.

 
עם ובלי: שוטרי משמר הגבול בסיור, שנות השישים

אז… מה עם מודעת הדרושים?

חיפוש יסודי באוסף העיתונות של הספרייה הלאומית העלה כי המשטרה אכן פרסמה מודעות שכאלה, זהות בכל, חוץ מפרט אחד, קטן ושולי: אין בהן זכר לשפם. זה לא באמת מפתיע: הרי שפם אפשר לגדל גם אחרי שמתגייסים למשטרה. בכל מקרה, המסקנה שלנו היא שלא מדובר במודעה אוטנטית, אלא בבדיחה, שמישהו פרסם מתישהו, יתכן ולפני שנים. ייתכן שמינויו של איש השב”כ המשופם רוני אלשיך למפכ”ל, בסוף שנת 2015, הזכיר למישהו את המודעה ההיתולית הזו, ומאז היא מתגלגלת ברשתות.

בריאות טובה והופעה נאה: מודעות דרושים שפורסמו במעריב בשנים 1971-1967

המודעה, אם כן, לא אמיתית. מסתבר שאפשר היה להתגייס למשטרה גם בלי שפם, ושלא כדאי להאמין לכל מה שמגיע אלינו ברשתות החברתיות. ובכל מקרה של שאלה לגבי היסטוריה משטרתית – פנו אלינו!

דילוג לתוכן