בית מורשת משטרת ישראל

תל אביב ומשטרת ת"א- חירות בשלושה צעדים

רב- נגד אלי מגידיש 

לאחר 400 מאות שנים מטלטלות במצרים, בני ישראל הופכים לעם, מגיע לארץ ישראל לאחר נדודים במדבר. כאלף שנים מטלטלות חי העם בארצו: אלף שנים שבהן הוא מונהג על ידי שופטים, נביאים ומלכים, חווה מלחמות אחים ומלחמות רבות כנגד אויבים מבחוץ ויוצא לגלות ראשונה.

העם מתעשת, חוזר לארצו ושוב חוזר הסיפור על עצמו: מלחמות (הפעם בלי שופטים), שלטון של מלכים וגלות נוספת, ארוכה הרבה יותר… גלות כמעט בת 2000 שנה.

בשלהי המאה ה-19, עת שלטו בארץ העות'מנים ולאחריהם הבריטים במאה ה – 20 החלה תנועה חזקה של שיבת היהודים לארצם.

בכל הדורות ערגו יהודים לחזור לארצם ובכל דור דור הייתה עליית יהודים לארץ ישראל.

אבל הפעם זה היה שונה, הפעם הם כבר רצו להקים מחדש את המדינה.

העולים לארץ הקימו מושבות חדשות, פרצו גבולות של ערים קיימות, כבישים נסללו, מפעלים הוקמו, האוכלוסייה גדלה והארץ החלה לשנות את פניה.

כל זאת בדרך לחירות המיוחלת – להיות עם חופשי בארצנו.

אחד מסממני החרות המובהקים של העת החדשה היה הקמתה של העיר תל-אביב. החל משנת 1909 הרעיון להקמת העיר החל לקרום עור וגידים: אבן פינה הונחה, הגרלת מגרשים וחמישה רחובות סלולים וחדשים. בתחילה הייתה תל-אביב עוד שכונה, אחת ממספר שכונות שיצאו מתוך יפו. השכונה נקראה אחוזת בית ומהר מאוד הפכה לשכונה מובילה ובולטת בשכונות היהודיות של יפו.

במאי 1921 פרצו ביפו מאורעות שבמהלכם נרצחו 46 יהודים ומאות נפצעו.

בעקבות המאורעות הוחלט בוועד השכונה לפנות לנציב הבריטי ולבקש ממנו להיפרד מיפו ולהכריז על אחוזת בית כמועצה עירונית נפרדת. הנציב הבריטי נענה בחיוב ואחוזת בית ומספר שכונות יהודיות נוספות הוכרזו כמועצה עירונית נפרדת.  

זה היה הצעד הראשון לחרות.

שנים עשר יום לאחר מכן, פנה ראש הוועד ולימים ראש העיר הראשון, מר מאיר דיזנגוף לנציב הבריטי עם בקשה נוספת, להקים במועצה משטרה עירונית משלה.

תשובתו של הנציב הייתה חיובית ומהירה וכבר ב – 21 במאי 1921 התבקשה המועצה בישיבת הוועד שלה לאשר תקציב למשטרה.

תוך זמן קצר גויס מפקד למשטרה, בחור צעיר ונמרץ בן 21 חיים הלפרין שמו. הוא גייס עשרים ושלושה שוטרים מקרב משוחררי הגדודים העבריים ואימוני המשטרה יצאו לדרך. חברי המועצה קבעו את סוג המדים של משטרת המועצה והבריטים ניפקו שני כלי נשק. אפילו שם ניתן למשטרה, מעת"א- משטרת עיריית תל-אביב.

 

וזה היה הצעד השני – צעד שני לחירות.

לאחר תקופת אימונים קצרה ומסדר חגיגי, חולקו השוטרים לשלוש קבוצות והוצבו בשלוש תחנות:

תחנה ראשית ברחוב לילינבלום בסמוך לקולנוע עדן.

תחנה שניה ברחוב ברנט בשכונת נווה שלום.

תחנה שלישית בצריף, על חוף הים בסוף רחוב אלנבי.

בימים הראשונים עסקה המשטרה בעיקר באכיפת הדלקת פנסי הגז שהיה על העגלונים להציב בקדמת העגלה.

משימות נוספות: האחת הייתה משימה של הצלת חיים ייחודית, בעיר היו הרבה עולים חדשים בודדים ובמצוקתם, חלקם קצו בנפשם והיו מתאבדים בטביעה בחוף הים. השוטרים היו מסיירים לאורך החוף על מנת לאתר מקרים אלה ולהצילם.

והשנייה הייתה ליווי של אישים חשובים שהגיעו לעיר. לצורך כך המשטרה שכרה סוסים ועגלות מהקבלן

שפינה את אשפת העיר.

 

מדוחות שונים עולה כי אזרחי תל-אביב לא היו ממש ממושמעים ובראש מפירי הסדר עמד לא פחות מראש הוועד, מאיר דיזינגוף. למר דיזינגוף נרשמו מספר דוחות, בין היתר על כך שרכב עם סוסו בגינה הציבורית וכן על רחצה בעירום בחוף הים.

משימות המשטרה הלכו והתרבו וכשנתיים לאחר הקמתה נכתב דו"ח על תפקודה של המשטרה ובו הובעה

שביעות רצון רבה מתפקודה, בעיקר בעניין האכיפה שנעשתה על מנת למנוע את התפשטות מגיפת הדבר

שפשטה בארץ בשנת 1922.

צעד שלישי לחירות היה הסכמתם של הבריטים להקים בעיר בית משפט.

לבית המשפט מונו שלושה שופטים יהודים ומהר מאוד מלאו ידיהם בעבודה והם נזקקו לשופט רביעי.

ומי התמנה לשופט הרביעי?… דיזינגוף שעמד בראש הועד והיה למעשה מעסיקו של מפקד המשטרה המקומית,

התמנה לשופט הרביעי. הפרדת רשויות? לא בעירו של דיזינגוף.

 בתאריך ה' באייר תש"ח זכתה תל-אביב שהכרזת המדינה נערכה בה וזה היה צעד ראשון, אחד מיני רבים

שאנו צועדים במדינה שלנו.

העיר ת"א נחשבת לעיר העברית הראשונה ועדיין נחשבת לפורצת דרך בתחומים רבים ומגוונים.

היום, משטרת ת"א הינה אחת משבעת מחוזות המשטרה והשירות בה הוא מאתגר ומורכב במיוחד

בודק...