בית מורשת משטרת ישראל

Menu
  • 02-5788263

הלבנת כספים

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

הייתי שוטר צעיר ו”ירוק”, קצת אחרי קורס השוטרים הבסיסי,  סיירתי בניידת עם השוטר הוותיק והרגיש תחנת משטרת באר שבע – ראובן שיין האגדי, שכינויו הוא פרדי.
שוטר חכם וטוב לב, מקצוען ואנושי שבזכות זיכרונו המופלא והנדיר כינינו אותו “המחשב האנושי”!!!

פרדי שיין זכר כל אירוע, כל חשוד, עד או קורבן, כל כתובת ואתר והיה המנטור שלי!
הערצתי אותו ורציתי להיות כמוהו! היה לו כשרון מיוחד לפתור סכסוכים ומחלוקות בין שכנים, עובדים, חברים, עבריינים ובני משפחה!

באינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו ידע תמיד לגשר, לפייס, להרגיע רוחות, לדבר ללב ולהשכין שלום ואחווה!

מכשיר הקשר טרטר, המוקד שיגר לנו אירוע לטיפול. שיין בלם את הניידת בעדינות, פנה אלי ואמר: “היידה סרפיקו, קדימה! האירוע הבא – סכסוך משפחתי עליך!!! יאללה, רד לטפל! בהצלחה!!!”

התרגשתי… זו הייתה טבילת אש מפחידה – האירוע הראשון שבו אני מטפל לבד, ולא כמספר 2 בצוות… בלעתי את רוקי, נטלתי את מכשיר הקשר הנייד ודפי העדויות ודו”חות הפעולה והבטתי בו במבט מהוסס . שיין חייך אלי, הנהן בראשו וקרץ.
השבתי לו במנוד ראש ויצאתי מהניידת לכיוון הדירה בצעד מהוסס.

הקשתי על הדלת ונעניתי בקול זועף: “כן, מי זה?”

“משטרה!” כחכחתי בגרוני “נא לפתוח את הדלת בבקשה!”

“מה משטרה, שו משטרה ? מי קרא לכם בכלל?” השיב הבעל “משטרה עאלק!!! פתוח, בוא תיכנס, משטרה…  ואללה יופי!!!”

פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה. בסלון ישבו בעל ואישה, היא על הספה והוא בנפרד ממנה על הכורסה. האישה בכתה והתייפחה חרישית, היה זה בכי קורע לב !!!

לבעל הייתה הבעה לא ברורה שנעה בין כעס לצער, לזעם ולחמלה. במרכז הסלון עמדה מכונת כביסה חדשה, מהודרת ונוצצת, מבהיקה בלובנה ומקושטת בסרט אדום רחב שעוצב בצורת פרח אדום, ענק ויפיפה.

“ערב טוב!” אמרתי “כן, מה קרה? מה העניין? קיבלנו קריאה שיש כאן סכסוך משפחתי!”

ביכייה של האשה התגבר, הבעל בלע את רוקו והחל מספר: “כבר תקופה ארוכה שאשתי מנדנדת לי על מכונת הכביסה הישנה – היא לא סוחטת, לא מנקה טוב, מטפטפת, משאירה כתמים בבגדים, בלגן!!! שלשום אשתי נסעה לעזור לאימא שלה בניקיונות לפסח. ניצלתי את ההזדמנות וקניתי לה מכונת כביסה חדישה ומפוארת! הנה, אתה רואה איזו מכונה יפה ומשוכללת!!”

הוא לגם מים קרים מהבקבוק שהחזיק בידו והמשיך: “עכשיו הייתי צריך להוציא מהבית את המכונה הישנה והמקולקלת. בהתחלה ניסיתי לסחוב אותה לבד אבל המשקל של המכונה היה כבד מידי! וואלה זו מכונה עם מנוע של טנק!!!”

חייכתי אליו קלות, מכיר את זה. “נו?” שאלתי “איך הצלחת להוציא אותה בסוף?”

הבעל פרס את ידיו וענה: “בעוד אני עומד בסלון ומגרד את פדחתי הגיע אלי ישועה משמיים!!! פתאום אני שומע מלמטה, מהרחוב, את האלטע זעכן, סוחר הג’אנק והגרוטאות שעובר כל השבוע וצועק: “אלטע זעכן!!! אלטע זעכן!!! ארונות, מכונות כביסה, מקררים, טלוויזיות!!!” מדובר בבחור ערבי, פלסטיני מחברון שקבוע עובר אצלנו בשכונות וקונה דברים ישנים… פעם אפילו מכרתי לו טלוויזיה וארון ישן שהיו לי! “

הבעל שותה לגימה נוספת מהבקבוק וממשיך: “הודיתי לאל על מזלי הטוב, קראתי לו שיעלה ואחרי משא ומתן קצר הוא נתן לי 250 שקלים ולקח המכונה!!! 2 ציפורים במכה אחת גם נפטרתי מהמכונה הדרעקית וגם הרווחתי קצת כסף לסיגריות ופיצוחים!!!”

בשלב הזה החלה האישה לקונן בקול רם, טומנת פניה בכפות ידה!!!

נבהלתי!

“נו?” אמרתי לה בטון מפייס ומנחם “על מה כל הבכי והצעקות? וואלה, אחלה הפתעה!!! הלוואי עלי!!! נשיקות וחיבוקים מגיע לבעל המתוק שלך, לא צעקות ודמעות!!!”

“נשיקות?!? נשיקות?!?” הזדעקה האישה בעיניים רושפות והתרוממה כשהיא מנופפת בזרועותיה בזעם “נשיכות מגיע לו ולא נשיקות!!! עוד שנייה ואני נושכת לו ולך את האף!!!”

שלחתי את ידי באופן אינסטינקטיבי ושפשפתי את אפי.

אבל למה? למה?” הקשיתי “מה? הצבע לא בא לך טוב? הדגם של המכונה לא מתאים לך? מה? מההההה?”

האישה נשמה נשימה עמוקה התיישבה ואמרה: “כבר 5 שנים שאני חוסכת כסף לחתונה של הבת שלי, עובדת בשתי עבודות, חוסכת שקל לשקל! כל חודש הייתי הולכת לחלפן הכספים הקווקזי שבעיר, אתה מכיר אותו, זה שליד בנק הפועלים, והייתי קונה ממנו דולרים!! שומרת אותם לחתונה של הבת בע”ה!!!”

הנהנתי בראשי. גם אני נהגתי מגיל צעיר, כל חודש, לשים בצד כמה ג’ובות, לקנות דולרים ירקרקים ורעננים ולהסתיר אותם בקופסת נס הקפה הריקה בארון, שיהיו כמה לירות לבנות (או דולרים $$ ירוקים ) לימים אפורים!!!

“אוקיי!” אמרתי לה בטון נעים ומעודד: “אחלה רעיון! וואלה גם  אני עושה את זה…!!! אבל מה קשור החיסכון למכונת כביסה?”

עיניה של האישה התמלאו בדם:” 42 אלף דולר!! 42,000 $!!! עטופים היטב במטפחת ראש ובשקית ניילון חזקה, החבאתי אותם ב”מאחורה” של המכונת כביסה, ו”החכם” הזה מכר אותה לאלטע זאכן!!! זהו, הלך כל הכסף קאפוט לחברון…!!!”

בשלב זה גם אני וגם הבעל הצטרפו אליה בבכי מר…..

כשחזרתי לניידת ברגלים כושלות, מנגב את הדמעות, הייתי אדום וסמוק כמו עגבנייה בשלה!!!

פרדי שלח אלי מבט מודאג: “מה קרה סרפיקו? הכל בסדר, אה? מה, תקפו אותך?”

“לא.. לא ..הכל בסדר!” מלמלתי בקול סדוק “פשוט נתקלתי בדרך בחושך באיזה “בזנט” שהיה תקוע באדמה, דפקתי את הבוהן! לא נורא, עוד מעט יעבור לי…!”

פרדי חייך אלי בהשתתפות והגיש לי סוכריות טופי, אחת מיני רבות שתמיד החזיק בכיסו והיה נוהג לחלק בכל הזדמנות לכל מי שפגש – שוטרים, עבריינים, מתלוננים, ילדים – ממתיק להם את הרגע.

לקחתי בתודה. קילפתי את ניר העטיפה והתחלתי למצוץ את הסוכרייה הטעימה, מרכך אותה קלות בפי. נשענתי לאחור במושב הניידת, הנחתי את ראשי על מסעד הראש ועצמתי את עיניי, מנסה להוריד את כל “קוביות הטטריס” של  הבלגן במוח אט אט למקומם הטבעי…

“תגיד!” פנה אלי לפתע שיין, שולף אותי משרעפי – “חשבתי לעשות ככה איזו הפתעה קטנה לאשתי האהובה ולהפתיע אותה לכבוד החג באיזו הפתעה ומתנה קטנה, אולי סלון חדש מעור או אולי מכונת כביסה חדשה. מה אתה מציע?”

צמצמתי את עיניי, הנחתי את כף ידי על זרועו ואמרתי לו קול עמוק: “פרדי היקר, אבאל’ה!!! לא משנה מה תיקנה לה – אל תזרוק את הסלון או המכונה הישנים לפני שתבדוק טוב טוב,7 פעמים ובשמונה עיניים, שלא נפל משהו ב”מאחורה” של הכריות בסלון או בתוך הצינור הרחב והמתקפל של המייבש, אולי מישהו החביא שם “זולה” של “פאפילים” (כסף)!!!
תזכור מה אומר לך תמיד סרפיקו: “מי שנשך אותו נחש פוחד מחבל!!!”

דילוג לתוכן