באר שבע – עיר חדשה, קטר ונוטר

בתחנה בבאר שבע עמד קטר

ומספרו שבעים ארבע מאות ארבע עשר

קטר קיטור תשוש, קטר קיטור ישן

עמד בתחנה והעלה עשן

כך נפתח "שיר הקטר", אותו כתב בתחילת שנות החמישים חיים חפר והלחין יוחנן זראי. השיר מספר על קטר ישן ומלוכלך, שיוצא לדרכו האחרונה מבאר שבע צפונה ומסיים את שירותו ברכבת ישראל. עד כאן, הכל טוב, נכון?

אבל… רכבת ישראל מעולם לא השתמשה בקטרי קיטור בקו לבאר שבע. אז מדוע נכתב השיר? ומה הקשר שלו למשטרה?

באר שבע נזכרת לראשונה בספר בראשית. בפרק כ"א מסופר, כי אברהם ואבימלך מלך גרר כרתו ברית, במסגרתה החזיר אבימלך לאברהם את הבעלות על באר שאברהם חפר במקום, שעבדי אבימלך גזלו. על שם הבאר והשבועות ההדדיות, נקרא שם המקום "באר שבע." ואכן, מי התהום באזור גבוהים יחסית, ולכן קל לחפור שם בארות, המספקות מים לשתייה והשקיה.

נראה כי במקום התקיים יישוב אנושי זמן רב קודם לכן. ממצאים ארכאולוגיים מעידים שכבר בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,000 שנה, גרו בני אדם באזור שבו קמה לימים העיר. היישוב נמשך עד לכיבוש המוסלמי, במאה ה-8 לספירה, אז ננטשה העיר.

בשנת 1900 החליטו העות'מאנים לחזק את  שליטתם באזור הנגב ולהפוך את הבדווים לנתינים נאמנים לאימפריה. לשם כך, הקימו בבאר שבע מרכז שלטוני-מנהלי, שנועד לשרת שלושה שבטים בדווים שחיו בסביבה ובכך להגדיל את הפיקוח עליהם.

שדרות רחבות בלב המדבר: העיר באר שבע בראשיתה
ספריית הקונגרס

ארבעה מהנדסים תכננו את היישוב החדש, במתכונת של עיר אירופאית מודרנית, עם רחובות המשתלבים בצורת שתי וערב. בכך, הקדימה באר שבע את תל-אביב, שקמה תשע שנים אחריה. באר שבע נחנכה בשנת 1906, בטקס חגיגי. העיר החדשה כללה שדרה מרכזית ובה חנויות ומבני ציבור, רחבת שוק ומסגד וכמובן גם "סראייה", בית המושל. בנוסף, הקימו העות'מאנים בעיר בית ספר, שנועד לחנך את ילדי הבדווים בהתאם לערכים האימפריאליים ובכך לקרב את שוכני המדבר לאליטה השלטת. בסך הכול חיו במקום כאלף תושבים שרובם ככולם היו אנשי ממשל ומסחר.

מרכז העיר העות'מאנית, 1915
ספריית הקונגרס

אבל איפה הרכבת? בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, סללו העות'מאנים מסילה ממרכז הארץ לקסיימה שבסיני, דרך באר שבע. המסילה, שתוכננה להגיע עד לתעלת סואץ, נועדה לשרת את הצבא העות'מאני, שלחם באותה העת נגד הבריטים במצרים.

חיילים עות'מאניים וגרמנים בתחנת הרכבת בבאר שבע, 1915
ספריית הקונגרס

באוקטובר 1917 כבש הצבא הבריטי את באר שבע. בקרב בלטו הפרשים האוסטרלים, במה שנחשב לאחד הקרבות האחרונים בהם השתתפו פרשים במספר רב. תחת השלטון הבריטי הוסיפה באר שבע להתפתח ולשמש כמרכז מנהלי, שלטוני ומסחרי. במקום התגוררו כ-3,000 תושבים, ברובם מוסלמים.

תחנת הרכבת בבאר שבע המשיכה לפעול, תחת הנהלה חדשה: חברת הרכבת הפלשתינאית (Palestine Railways). העיר הייתה מעין תחנת מעבר, בה נפגשו מסילות ברוחב שונה: אחת ממרכז הארץ והשנייה מרפיח. לכן, הנוסעים בין התחנות האלו נדרשו להחליף רכבות בבאר שבע.

בשנת 1927 החליטו הבריטים, מסיבות כלכליות, לסגור את תחנת הרכבת בבאר שבע. הקטרים הפסיקו להגיע לעיר, ובוודאי שלא עמדו בתחנה והעלו עשן… עשרים ותשע שנים לאחר מכן, ב-29 במרץ 1956, חנכה רכבת ישראל מסילה חדשה, נען-באר שבע, שהונחה במקום המסילה העות'מאנית-בריטית.

ומה בדבר הקטר הישן שנזכר בשיר, מספר 70414?

באמצע שנות החמישים הוציאה רכבת ישראל מהשירות את קטרי הקיטור והחליפה אותם בקטרים מודרניים, עם מנועי דיזל. לכבוד המאורע, פנתה הנהלת הרכבת לפזמונאי חיים חפר וביקשה ממנו לחבר שיר פרידה מהקטרים הותיקים. חפר החליט לספר על קטר ישן, שיוצא למסע פרידה לאורכה של ארץ ישראל, מבאר שבע צפונה. יחד עם השיר, הפיקה הרכבת סרטון, בו נראה קטר קיטור ישן נוסע ברחבי המדינה. הקטר שצולם היה מדגם Stainer 8F, ששימש את הרכבת המנדטורית ועבר לידי רכבת ישראל עם הקמת המדינה. עם זאת, אף קטר בישראל לא נשא את המספר 70414. חיים חפר, מסתבר, נטל לעצמו חירות אמנותית ובחר במספר, שהתאים לחריזה. גם הסרטון לא בדיוק התאים למציאות: ייצור קטרים מדגם זה החל בשנת 1935, שמונה שנים לאחר שתחנת באר שבע נסגרה.

לפני מספר שנים החליטה עיריית באר שבע להפוך את מתחם תחנת הרכבת הישנה לאתר בילוי, תרבות ותיירות. בין היתר, ביקשו המתכננים להציב במתחם את הקטר המפורסם מהשיר, שמזוהה עם המקום. המשימה לא הייתה פשוטה, שכן כמעט כל הקטרים מדגם זה נגרטו ברבות השנים. החל מבצע חובק עולם על מנת לאתר קטר זהה, אך ללא הועיל. בסופו של דבר נמצא באנגליה קטר 8F  מקורי, שנבנה ברישיון על ידי חברה טורקית, אחד מ-13 הקטרים האחרונים ששרדו בעולם. הקטר נרכש, שופץ והוצב במתחם התחנה, כיאה לאחד הסמלים המזוהים עם העיר. זאת, למרות שקטר שכזה, או בעל המספר המפורסם, מעולם לא היה בעיר…

ולסיום, הקשר של השיר למשטרה:

המבצע המקורי של שיר הקטר, ליאו אלכסנדר אינזלסבכר, נולד בשנה שבה סגרו הבריטים את תחנת באר שבע ועלה ארצה בגיל תשע, בשנת 1936. בשנת 1945 התגייס לאו למשטרת היישובים העבריים, בה שירת כנוטר. במקביל לאימוני הנשק ולמשימות השמירה והסיור, פיתח לאו, שעבר לחטיבת "כרמלי" של ההגנה את קריירת השירה הארוכה והמפוארת שלו. את הנוטר המזמר, ששיר הקטר הפך למזוהה עם קולו המיוחד, אתם מכירים בשם אריק לביא.