חומה, מגדל ונוטרים במעלה החמישה

הכביש במעלה ההר תלול ומתפתל בין חורשים ירוקים. נוף הרי ירושלים מקיף אותנו מכל העברים ולרגע, רק לרגע אנחנו מרגישים בחו"ל.

כשאנו מגיעים לקיבוץ מעלה החמישה, השוכן בין קיבוץ קריית ענבים לישוב הערבי אבו גוש מקדמת את פנינו אנדרטה ללוחמי גטו ורשה, ותחושת ה"חו"ל" שאפפה אותנו נעלמת.

קיבוץ מעלה החמישה נוסד ביולי 1938 כחלק מיישובי חומה ומגדל והינו אחד הקיבוצים הוותיקים בארץ. מייסדי הקיבוץ עלו ממזרח אירופה, בעיקר מפולין, והיו חברי גרעין "במעלה" השייך לתנועת גורדוניה. הקיבוץ נקרא על שמם של חמישה חברי הגרעין שנרצחו בעת ששהו בהכשרה באזור קריית ענבים במהלך סלילת דרך בהר הרוח הנמצא דרומית לקיבוץ. מייסדי הקיבוץ ביקשו להנציח את חבריהם שנרצחו ולאזכר את הגרעין אליו היו שייכים ובחרו בשם "מעלה החמישה".

עם יסוד הקיבוץ עלו לקרקע שלושה מבנים ובהם מגדל בטחון בו שכנה המרפאה ועמדת הגפירים.  גפירים היו נוטרים בשרות משטרת הישובים העבריים אשר פעלה בחסות משטרת המנדט הבריטי. לאחר שנבנו מבנים אלו הגיעה למקום קבוצת החברים הראשונה.

עמדת הגפירים עומדת על תילה עד היום ומשקיפה על הרי ירושלים, ועל גדר ההפרדה. העמדה סמוכה לרפת הקיבוצית, ובבוקר החורפי שאנו מגיעים למקום נשמעות רק געיות הפרות. העמדה מוזנחת, אך הצצה לתוכה מגלה את חרכי הירי והפתח שמוביל לגג העמדה ואליו הוביל בעבר סולם מתכת. לרגע, רק לרגע, אנחנו חוזרים בזמן לאותם ימים ומדמיינים שאנו הנוטרים אשר משקיפים על הרי ירושלים ומגנים על הקיבוץ.

עמדה זו אינה עמדת השמירה היחידה בקיבוץ. נבנו במקום עוד מספר עמדות שמירה, אחת מהן היא עמדת הסנטוריום במורד הכביש ועליה מוצבת אנדרטת הצבי. זוהי מצדית בטון, אשר שימשה כמוצב חוץ של הקיבוץ הן בתקופת המנדט והן בימי מלחמת העצמאות. עמדת שמירה זו הוקמה בשנת 1936 במהלך המרד הערבי הגדול באזור שהיה למרגלות ההר עליו שכנו בתי המרגוע (ומכאן שמו עמדת הסנטוריום) במקטע קרקע שהיה חשוף. ההגעה למקום כיום אינה פשוטה. כיום האזור כבר אינו חשוף והוא שוכן בחורשת עצים קטנה. מבנה הבטון רבוע, ובו שלושה מפלסים, ובקירות חרכי ירי ותצפית. בתוך המבנה עוד קיים סולם הברזל המוביל למפלסים העליונים. קירות המבנה חוזקו עם השנים והגיעו לעובי של 40 סנטימטרים אך המבנה היה עמיד בפני נשק קל בלבד. ניתן להבחין בחורים בקירות המבנה, עדות לקרבות שהיו במקום.

 

 אילו רק יכלו הקירות לספר את הסיפור..

בשנת 1979 הוצבה על גג המבנה אנדרטה בדמות צבי שנוצרה ע"י הפסל מיכאל כץ, בדמות דגם של מיכאל שפירא. מיכאל שפירא היה בנו של ישראל שפירא, שפיקד על כוח פלמ"ח שהגן על הקיבוץ מתוך מצדית הבטון, ונהרג בקרב עם הלגיון הירדני. על הקיר האחורי של המצדית נקבעו לוחות זיכרון לקרב העקוב מדם ולזכרו של ישראל שפירא. העתק נוסף של פסל הצבי ניצב על מצדית הבטון בכניסה לבית העלמין הצבאי של קריית ענבים.

 

 

לאחר הסיור במצדית אנו פונים לחורשה המקיפה אותה. חורשת עצי האורן המטופחת ניטעה במהלך שנות החמישים ונקראה בשם חורש יחיעם. במקום מספר ספסלי ישיבה ושולחנות פיקניק ובכניסה מוצב שלט הנצחה המספר את  סיפורו של יחיעם וייץ שהחורשה נקראת על שמו.

יחיעם ויץ היה מפקד כוח בפלמ"ח. בלילה שבין 16 ל-17 ליוני 1946 נערך "ליל הגשרים", במהלכו יצאו יחידות הפלמ"ח לפוצץ אחד עשר גשרים כבישים ומסילות בארץ במטרה לנתק אותה מהארצות השכנות. יחיעם יצא יחד עם כוח הפלמ"ח לפוצץ את גשר הכביש וגשר א-זיב. במהלך הפעולה בגשר א-זיב נתקלו חברי החוליה באש שנורתה על ידי כוח שיטור ערבי שהיה שייך למשטרת המנדט אשר שמר על הגשרים. יחיעם נורה ונפגע ראשון. כדור נוסף פגע בחומר הנפץ שנשאו חברי החוליה, המטען התפוצץ וכל שלושה עשר חברי החוליה נהרגו במקום. במותו הותיר אחריו אישה, רמה סמסונוב, זמרת אופרה ידועה.

יחיעם היה בנו של יוסף ויץ, איש העלייה השנייה ומראשי הקרן הקיימת, פעיל מרכזי בהתיישבות הציונית בראשית ימיה של המדינה, וחבר בוועדת השמות של הקרן הקיימת לישראל. עם הקמת קיבוץ מעלה החמישה הגיע יוסף וייץ יחד עם מנחם אוסישקין כנציגי הקרן הקיימת שסייעו ברכישת הקרקעות.

סיפורו של יחיעם ויץ מונצח בשירה של נעמי שמר "בכל שנה בסתיו, גיורא", המזכיר שני לוחמים נוספים שנפלו: גיורא שוהם שנפל ממערב לתעלת סואץ וטוביה קושניר שנפל עם מחלקת הל"ה.

את יום הטיול במעלה החמישה אנו ממליצים לסיים בקפה חממת הסחלבים שנמצא במקום, באווירה קיבוצית נעימה, ובתוך נוף שקט טובל בירוק.