צא אל החלון

השנה – 2005, ואני שוטרת צעירה, בסך הכל שנתיים בארגון.

אני משרתת כחוקרת במשטרת ההגירה בירושלים. משטרת ההגירה היא יחידה ארצית, שונה באופי ובמהות העבודה מיחידות אחרות. יעודה הוא טיפול בתופעת השוהים הזרים הבלתי חוקיים, ובעברות הקשורות בהעסקתם. כחוקרת אני מתמקדת בעיקר בעברות הסתננות, זיוף, קבלת דבר במרמה והעסקה בלתי חוקית.

אבל מידי פעם, אני מצטרפת גם לצוותים שבשטח. מעצרים בשעות הבוקר המוקדמות, חיפושים. מפקד היחידה מקפיד על כך שגם החוקרים יצאו מידי פעם לשטח.

באותו יום הגעתי למשמרת ערב. הפעם הוחלט על ביצוע מעצרים בכתובת מסויימת ע"פ מידע שהתקבל אודות דירה בה שוהים מספר בלתי חוקיים. יצאתי יחד עם הצוות, שלושה שוטרים ושתי שוטרות בפיקודו של שמעון, ראש הצוות קצין צעיר בדרגת מפקח שאך זה סיים קורס קצינים.

היה זה ערב חורפי חמים יחסית, אך בחורף מחשיך מוקדם וכבר בשש בערב ירדה חשכה על ירושלים. כלי הרכב ששימש אז את שוטרי ההגירה היה רכב מסחרי מסוג טויוטה הייאס, רכב שיש בו מקום רב בפנים, אך הוא רחב וארוך וקשה להתנהל איתו ברחובות צרים ורק נהג מיומן יצליח לעשות זאת.

לאחר ניסיון אחד מר ונמהר שבו נהגתי ברכב ופגעתי בעמוד תאורה (ועמוד התאורה ניצח) החלטתי כי לעולם לא אנהג ברכב הזה שוב. למאיה, אחת השוטרות בצוות, לא היו התלבטויות כאלו והיא ניווטה את הרכב במיומנות מעוררת קנאה ברחובותיה הצרים של שכונת קריית  משה. הגענו לכתובת. בניין ישן בן ארבע קומות. על פי המידע, דירת השוהים הבלתי חוקיים הייתה בקומה השנייה.

מאיה מחנה את הרכב בקלילות ברחוב הצר, כמאה מטר מהבניין, מרחק בטוח. כל הצוות פורק מהרכב במהירות. למקום מגיע גם רכז המודיעין מוטי, שמכנס אותנו לתדרוך קצר. בדירה שוהים חמישה גברים, קומה ראשונה משמאל דלת פלדלת חומה. שמעון ראש הצוות נותן דגשי בטיחות ומחלק תפקידים. שמעון, מאיה, ואסף יכנסו לדירה, יבצעו חיפוש ובדיקת מסמכים ובהמשך יעצרו את מי שצריך להיעצר. אלי סוגר מקדימה בחדר המדרגות ואורן ואני סגירה אחורית.

השוטרים מתמקמים כל אחד על פי הנחייתו של שמעון. אורן ואני ניגשים לצד האחורי של הבניין. גינה אחורית מוזנחת, מלאת חפצים ישנים שהושלכו על ידי דיירי הבניין, העזובה והדלות ניכרים בכל פינה.

אורן מדליק סיגריה ומציע לי גם. אני מסרבת בניד ראש ואנחנו ממתינים. מאזינים לקשר בווליום נמוך.

"מה את אומרת, מה נעלה בחכתנו היום?" אומר אורן. הדקות נוקפות ואנחנו מעבירים את הזמן בשיחה שקטה, בקולות מהוסים. מתחיל להתקרר.

"מוטי אומר שיש שם מסתננים, ואולי גם דרכון מזוייף" אני אומרת.

"כן, אה? יהיה לכם לילה ארוך בחקירות.." אומר אורן. ושתיקה מתמתחת בינינו.

לפתע.. רחש מעלינו. החשכה כבדה וסמיכה ואנחנו ממצמצים ומתאמצים לראות. אנחנו מרימים את עינינו והנה, זוג רגליים משתלשל מהחלון.

כמה שניות לאחר מכן זוג הרגליים נוחת על הקרקע ביני לבין אורן ואנו מגלים שהן מחוברות לגבר צעיר בעל חזות זרה.

"שלום", אומר אורן, " מה שלומך?".

"ממהר לאיזשהו מקום?" אני שואלת.

הגבר נראה מבולבל.

"תראה לי פספורט בבקשה" אני אומרת.

הגבר מוציא דרכון מכיסו, מבט מהיר שלי באשרת השהיה ואני חושדת כי היא מזוייפת.

אורן שולף בזריזות אזיקים ואוזק אותו.

"שמעון, שומע?" אורן עולה בקשר מול ראש הצוות. "תפסנו ברחן".

"עבודה יפה, אורן" משיב שמעון בקשר. "אנחנו בדרך למטה עם עוד ארבעה".

"קדימה בוא איתנו בבקשה" אני אומרת ואנחנו מתקדים לרכב.

באותו ערב נתפסו חמישה שוהים בלתי חוקיים. שניים מהם מסתננים, ואחד בעל אשרת שהיה מזוייפת .

כמו שאורן חזה מראש, זה היה לילה ארוך בחדר החקירות..

 דבר המחברת: משטרת ההגירה היתה יחידה ארצית שפעלה לאיתור שוהים בלתי חוקיים וטיפול בעבירות הקשורות בהעסקת עובדים שלא כחוק. היחידה נסגרה בשנת 2008 כאשר התקבלה החלטת ממשלה להקמת רשות האוכלוסין וההגירה, והסמכות לטיפול בשוהים הבלתי חוקיים הועברה למשרד הפנים.