בית מורשת משטרת ישראל

Menu
  • 02-5788263

מעצר יבשתי ואיתור ימי!

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

היו אלה הימים האחרונים של קיץ לוהט בדרום. בחופש הגדול הסתיים וחגי תשרי עמדו בפתח.

באותה העת, שימשתי כמדריך בבית הספר המחוזי הדרומי (ביסמ”ד) לשוטרים בבאר שבע. בתקופת החגים, תגברו חניכי בית הספר את עיר הנופש והקיט הדרומית, אילת, שהייתה מוצפת בעשרות אלפי מבקרים, תיירים ואורחים. מטרת התגבור הייתה לסייע  לתחנת המשטרה הקטנה שבעיר לטפל באנשים הרבים, שגדשו את אילת התוססת והשוקקת.

הודעתי למפקדי, שאשמח להצטרף למחלקה שתתגבר את אילת. בעבורי זו הייתה גם הזדמנות לפגוש קרובי משפחה שגרו בעיר. הוא, מצידו, שמח שיוכל לבלות את ימי חול המועד עם משפחתו. כשהגיע מברק ההפעלה התארגנו בזריזות, והכנו תיקים כבדים עם חליפות מדים ובגדים אזרחיים. לפני הנסיעה, תדרכתי את מחלקת השוטרים, חניכי קורס בביסמ”ד, לגבי אופי המשימה, אופן התנהלותה וחשיבותה. הוספתי דגשים מיוחדים לגבי ההתנהלות האישית והמקצועית המצופה מאיתנו, וירדנו דרומה.

****

שרון עם-שלו (שם בדוי…) היה עבריין ידוע ופעיל במקום מגורי. הוא לא הכיר אותי, אך אני הכרתי אותו היטב, מאחר והייתי בקשר שוטף עם שוטרים מהתחנה שהדרכתי בעבר ופגשתי מעת לעת, וגם בזכות פרסומים אודות מעלליו הפליליים, שהתפרסמו בליווי תמונתו בעיתונות המקומית. באותם ימים הוא הוכרז כע”נ – עבריין נמלט, שנגדו יש צו מעצר. עם-שלו, שחש כי האדמה לוהטת מתחת לכפות רגליו, עשה “ויברח” ונעלם. עשרות ביקורים שעשו השוטרים בביתו, בבית הוריו ובמקומות אפשריים נוספים להימצאו, העלו חרס.

****

היה זה ביום השלישי לתגבורנו באילת. לאחר שפיזרתי את חניכי לעמדות ולמשימות השונות, החלטתי לעשות סיור רגלי בטיילת החוף של אילת, שהייתה גדושה במבקרים, ששוטטו בנחת בין הדוכנים הצבעוניים שבחוף, בתי הקפה והמזון המהיר. הייתי לבוש בבגדים אזרחיים קצרים, כובע מצחייה ומשקפי שמש, ונראיתי כמו אחד מאלפי הנופשים. את מכשיר הקשר שקיבלתי מתחנת המשטרה הטמנתי מתחת לחולצתי. בתדרוך הבוקר דווח על נעדר בסיכון, בעל בעיה נפשית, שאינו מתמצא בזמן ובמרחב. גמרתי אומר לחפש אותו, אולי ימצא בין אלפי האנשים בחוף.

****

לפתע פתאום קלטתי אותו! העבריין הנמלט, שרון עם-שלו, שכב על כיסא-ים  מוארך, מתחת לשמשיה מצלה, על קו החוף. על השולחן לצידו עמדו מספר בקבוקי בירה צוננת ופלחי אבטיח אדום ומתוק. בשלווה סטואית, הוא ינק לריאותיו עשן מפיית הנרגילה הריחנית שלצידו, וכל כולו רוגע ומנוח. למרות שזקנו צימח, זיהיתי אותו על פי קעקועים וצלקות על גופו. הוא הרגיש הכי בטוח ומוגן שבעולם.

התרחקתי לפינה שקטה, תוך שאני שומר על קשר עין אתו. שלפתי את מכשיר הקשר וביקשתי סיוע של שוטרים. אחר כך נכנסתי לסככת בית הקפה, נטלתי מהדלפק מגש והנחתי עליו בקבוק משקה ריק שאספתי מאחד השולחנות. שלפתי את האזיקים מהכיס ואחזתי בהם בידי מתחת למגש. הנמכתי את מצחיית הכובע, וכך, מתחזה למלצר, נגשתי לעבריין הנמלט. “אדוני, אפשר בבקשה לפנות בקבוקים ריקים?” שאלתי. עם-שלו אפילו לא הפנה אלי מבט. הוא הנהן בראשו ופלט “כן…” קצר. הנחתי את המגש על השולחן ואספתי בקבוק או שניים. בזמן שעם-שלו הסב מבטו לכיוון הנרגילה, כבלתי בזריזות את ידו הקרובה אלי וחיברתי אותה למסעד כיסא הים, עליו רבץ.

שרון עם-שלו הסתובב לעברי כנשוך נחש. הוא נעץ בי מבט מבולבל ומילמל: “מה זה? מה… מה אתה עושה, בנאדם?…מה זה השטות הזו?”

שלפתי את תעודת השוטר והזדהיתי בפניו. “זהו שרון, המשחק נגמר! וגם הנופש שלך תם ועבר! אתה עצור!” בשנייה זו ממש הגיעה התגבורת של שוטרי אילת, ושרון עם-שלו, עבריין נמלט, עבר מחיק השלווה, השאננות והביטחון המופרז שנטעה בו אילת הקסומה, אל תא המעצר המדכא…

****

לאחר המעצר המוצלח החלטתי להתרענן מעט בשחייה. הפקדתי את האקדח, האזיקים והבגדים בנקודת משטרת התיירות שבחוף, השארתי בכיסי מספר מטבעות מתכת לקניית משקה קר ונכנסתי למים המענגים. לאחר מספר דקות החלתי לצאת מהים. ביצעתי טבילה אחרונה תוך שאני צולל מעט, וכשהחלתי לצאת לעבר החוף, שוב קלטתי אותו! הפעם, היה זה הנעדר בסיכון מהבוקר. הוא עמד במרחק מטר ממני, מגיח גם הוא מהמים!

חייכתי אליו, והוא השיב לי חיוך. “בוקר טוב, אח שלי, מה שלומך?” אמרתי, והוא ענה “בוקר טוב, מה שלומך אתה?”

“וואלה, טוב!” עניתי לו במאור פנים. “רוצה שאקח אותך הביתה?”

הוא הנהן בראשו בשמחה. “כן, כן… הלכתי לאיבוד! רוצה הביתה!”

יצאנו מהמים, קניתי לנעדר בקבוק שתייה קרה וארטיק “רמזור” (זה מה שהוא ביקש…), והובלתי אותו לנקודת משטרת התיירות.

“אה, סרפיקו, איך היה?” שאלו אותי שוטרי התיירות, שהיו חניכים שלי בעבר. “ומי זה החבר החדש שלך?”

“היה סבבה! עלא כייף כייפאק!” עניתי בחדווה. “וואללה, אחלה ים יש לכם פה! והחבר שלי זה הנעדר שלכם בסיכון שדווח עליו מהבוקר, תהיו נחמדים ותנו לו טרמפ חביב, הוא רוצה הביתה!”

דילוג לתוכן