בית מורשת משטרת ישראל

Menu
  • 02-5788263

סיפורו של סוכן סמוי

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

הוא היה עוף מוזר! כל כך חריג ולא משתלב בנוף, עד כדי כך שהוא בלט כמו תמרור אזהרה מהבהב!!!

מכנסיים קצרים, חולצה מכופתרת ומגוהצת וסנדלים עם… גרביים לבנים!
השם ישמור, ג’ינג’י עטור נמשים, משקפיים מיושנים עם זגוגיות בעובי של
“תחתיות של בקבוק ערק”, כמו שנהוג לומר בקיצור: חנון, לפלאפון, יורם,
חנאג’ – קחו כל ביטוי סלנג שמתאר רפיסות, לבנבנות ועליבות ותכפילו ב100.

“שלום, קוראים לי יוחי, יוחנן, יוחנן אברמוביץ!”, כך היה מציג עצמו בפני כל מי שפגש.
הוא שכר דירה קטנה ומטונפת, חורבה עלובה ומתפוררת בשכונת המצוקה הכי קשה בעיר. כששאלו מה אשכנזי כמוהו עושה שם, בלב ה”סלאמס” של בירת הנגב, הוא היה מספר כי הוא סטודנט באוניברסיטת בן גוריון, במקור מתל אביב, לומד רפואה ו…זהו.

לאט לאט התערה בשכונת העוני המוזנחת. במכולת כבר התרגלו לכך שהוא קונה חלב, לחם, ביצים ואשל. מוריס הירקן ידע לתת לו עגבניות ומלפפונים מהארגז של ה”בררה” ובקיוסק מכרו לו סיגריות ומיץ אשכוליות.

כל בוקר הוא היה יוצא עם תרמיל על הכתף, רוכב על האופניים המצ’וקמקים שלו לאוניברסיטה, חוזר בערב, עולה עם האופניים לדירתו ומסתגר עד הבוקר למחרת. שגרת סטודנט בעיר זרה.

שעת ערב בבירת הנגב, השמש שקעה לפני כשעה והחום הכבד החל להתפוגג. על ספסל שבור יושבים שני חברי הילדות, יוסי אזולאי המכונה “ג’וק” וחברו, יצחק “צ’יץ'” ביטון (שמות בדויים…). מעשנים, שותים בירה ובוהים בעוברים ושבים.
מידי פעם מניפים יד לשלום או זורקים: “מה המצב, אחי?” לחברים, שורקים לנערות ובחורות צעירות שממהרות לעבור מדרכה, אך בעיקר נאנחים, מדברים על החיים הדפוקים והמזופתים שלהם וחולמים על “המכה הגדולה,” שתסדר להם את החיים.

מעליהם, סביב כיפת עמוד התאורה שנופצה מזמן, ריחפו יתושים וברחשים. על זרוע העמוד הושחלו עשרות צמיגי גומי שחורים ומיושנים של אופניים, שילדי השכונה זרקו מתוך שעמום. על חוטי החשמל היו תלויים אין ספור זוגות נעליים מחוברים בשרוך, גם סוג של “ספורט” מוזר ולא ברור. כל השכונה שידרה מצוקה, עזובה, נטישה וייאוש.

“אלוהים ויתר על שכונה ד'” נהגו תושבי השכונה לומר בעצב והשלמה נוגה.

צ’יץ’ וג’וק הם עבריינים צעירים, קטנים וזוטרים – פה ושם גנבות מזדמנות, פריצות, קומבינות ועקיצות, עבירות סמים ואלימות, תקיפת שוטרים, קטטות ובריונות – פרופיל פשע שהתאים, למרבה הצער, לרבים מצעירי השכונה.

הם גדלו יחד מילדות, דלת מול דלת, אכלו ביחד, למדו ביחד, גנבו ביחד ואפילו ישבו יחד באותו תא בכלא הצבאי, אחרי שערקו מהשירות. “חברים, כמו אחים,” נהגו לומר.

“יאללה, איזה דיכאון!” הפטיר ג’וק, “יש לך משהו לעשן?” צ’יץ’ תקע בו מבט מהוסס ואחר כך פלט “נשארו לי כמה פירורים של “חום” (חשיש), “חצי רבע” (כינוי סלנג לשמינית “אצבע” חשיש).” “תביא, תביא!” ענה חברו. “יש עליך כסף? מחר בבוקר אני נוסע לתל שבע, יש לי שם חבר בדווי, אני הולך לקנות ממנו קצת “חומר” חדש ולמכור. תביא כמה ג’ובות, ואני אארגן אותך,” אמר “צ’יץ'” לחברו.

“תראה, תראה את המלפלפון האשכנזי הזה!!!” מגחך ג’וק ומצביע על יוחי,  שצעד לכיוונם, מוביל לצדו את אופניו. 
לפתע, עצר יוחי לידם, שלף מכיסו חפיסת סיגריות, שלף אחת ותקע אותה בפיו.

“ערב טוב, חבריה! אולי יש לכם אש בבקשה?”

צמד החברים המופתעים מביטים איש אל רעהו, צ’יץ’ שולח יד לכיסו ושלף מצת, לחץ על המתג והדליק. יוחי הנהן בתודה, רכן קדימה, הדליק את הסיגריה, הזדקף, שאף לריאותיו שכטה הגונה, הטה את ראשו לאחור ושחרר לאוויר עננת עשן לבנבנה, אותה לווה במבטו כשהיא מתרוממת ומתפוגגת לכיוון פנס הרחוב.

 “תגידו, אפשר לשבת קצת?” שאל, כשהוא מצביע על קצה הספסל.

“בבקשה, תפאדל!” ענה לו ג’וק, כשהוא נידחק ומצטמצם לכיוונו של צ’יץ’. “שב, זה ספסל ציבורי בסך הכל… “

יוחי התיישב בתודה וינק עוד שאיפה מהסיגריה. לפתע פנה אליהם, לא לפני שהביט ימינה ושמאלה, ולחש: “יש מצב להשיג אצלכם משהו שיסדר לי את הראש? אני בתקופת מבחנים לחוצה באוניברסיטה ואני צריך משהו שירגיע אותי…”

צ’יץ תקע בו מבט בוחן וסינן: “משהו שיסדר לך ת’ראש? יש עראק בקיוסק!”

יוחי חייך: “לא, לא שותה אלכוהול, זה עושה לי מיגרנה! אני מתכוון לחומר אחר…אתם יודעים…”

שני החברים תקעו בו מבטים חשדניים. “יאללה יאללה!” ענה ג’וק בגסות “לא יודעים על מה אתה מדבר! יאללה, גמור את הסיגריה ותתחפף לנו מהפרצוף!”

יוחי הסיט את מבטו לכיוונו של צ’יץ’ וזקף את גבותיו במבט, ספק שואל, ספק מתגרה.

צ’יץ’ חכך בגרונו תוך החלפת מבטים עם ג’וק ושאל: “יש עליך מזומנים?”

מאותו היום הפך צ’יץ’ לסוחר סמים זעיר. אחת לכמה ימים, היה נוסע לתל שבע וחוזר עם חומר משובח, אותו חילק למנות, שקל, ארז ואטם בנייר כסף וניילון מולחם בלהבת מצית.

יוחי הפך להיות הלקוח הראשי והמועדף עליו. פעמיים בשבוע הקפיד לקנות מהרעל האסור, לשלם כסף טוב בלי להתווכח ובלי להתמקח. גם ג’וק קנה ממנו מעת לעת, ב”מחיר של חברים” כדברי צ’יץ’.

ארבעה חודשים עברו. צ’יץ’ וג’וק המשיכו בפעילותם הפלילית הרגילה, לצד עיסוקם החדש, כסוחרי סמים.

ויוחי? הוא כבר הפך להיות בן בית בשכונה, חלק מהנוף הרגיל, וצרכן מסור של חומרים וכימיקליים מהזן הנרקוטי והממסטל….

הנשרים פשטו עם שחר בשעה 03:30 הסתיים התדריך, שערכו מפקד המחוז וקציני הבילוש והמודיעין לכ-300 שוטרים, בלשים, רכזי מודיעין, הלבנים, צוותי זיהוי פלילי ולוחמי מג”ב. מבצע “ביעור חמץ” למיגור תופעת סחר הסמים בעיר יצא לדרך!

ג’וק היה מבוהל ומבולבל. בשעה 04:15 נקשו השוטרים בתקיפות על דלת בית אמו האלמנה, איתה גר. האם האומללה, שרגילה כבר בביקורי בית ליליים של נציגי החוק השונים, פתחה את הדלת בשתיקה ובהכנעה. ג’וק היה שקוע בשנת מסטולים עמוקה ולקח לשוטרים קצת זמן להעיר אותו ולהורות לו להתלבש. בחיפוש שערכו השוטרים בדירה, על פי צו שופט שהוכן מראש, נמצאו קצת סמים, כלי עישון ורכוש גנוב. ג’וק נעצר, נכבל באזיקים ונילקח לבית המעצר.

בשעה 10:00 בבוקר נשמע שקשוק המפתחות ודלת הברזל הכבדה של תא המעצר נפתחה.

“ביטון, יוסף ביטון!” רעם קולו של שוטא שמשלשווילי, סוהר בית המעצר “נגב” הקשוח. “בוא הנה!”

ג’וק צעד לעבר הדלת ברגליים כושלות, עצר מחוץ לתא והושיט באופן אוטומטי ידיו קדימה. השוטר שלף זוג אזיקי פלדה נוצצים וכבל את ידיו.

“לאן זה?” שאל את הסוהר בקול סדוק. “אתה הולך לבית משפט, ביז’ו (חבר)!” השיב הסוהר הוותיק. “אתה וכל חברים שלך מהשכונה, כל מי שהסוכן הסמוי הפיל!”

סוכן סמוי? הדם אזל מפניו של ג’וק. “ליפול במלכודת של סוכן סמוי זה בית סוהר בטוח!” חשב לעצמו. “אין איך לצאת מזה! יש הקלטות וראיות, בלגן… הכי טוב להודות ולעשות איזו עסקת טיעון כדי לא לאכול את כל “הלאקרדה”!! סססססאמו, יש לי מאסר על תנאי. וואי, וואי, וואי! איזה שטרונגול אני הולך לאכול… יא רבי שמעון, תרחם עלי!”

לפתע קלט את יוחי, יוחנן ברקוביץ עלאק… סטודנט! איזה חאוו’ה, יאללה! הבנאדם יצא עלינו סוכן סמוי! מאנייק! כלב בן כלב!” סינן בזעם מבין שיניו.

“מה אמרת?” ברקו עיניו של הסוהר שוטא. “ממזר! אתה קיללת אותי עכשיו?!?!?”

“לא, לא!” נבהל ג’וק. “לא אותך ביז’ו! אתה איש טוב! קיללתי את הג’ינג’י הזבל הזה שיצא עלינו סוכן סמוי והפיל אותנו!”

שוטא הביט מעבר לגופו, רואה את יוחי ופרץ בצחוק פרוע. לנוכח מבטו המשתאה של יוסף ביטון אמר: “יא טמבל! גם הוא עצור! גם הוא נפל בסוכן הסמוי, וואלה אתה חמאר!”

ג’וק הביט בו מבולבל ופלבל בעיניו: “נו? אז מי המנייק? מי הסוכן שהפיל אותנו???”

תשובתו של רס”ב שוטא שמשלשווילי, הייתה כמדקרות חרב בליבו: “זה החבר שלך! החבר הכי טוב שלך! הסוכן הוא יצחק ביטון… צ’יץ’!”

דילוג לתוכן