רכב במנהרת הזמן / פרי משה

"אל תשאלי מה קרה לי", אמרה טל, חברה משכבר הימים. בשיחת הטלפון בינינו, היא שיתפה על פקק ענק בו עמדה אתמול, באחת מהמנהרות הרבות בירושלים. "פקק כל כך ענק לא ראיתי מזה זמן רב… איחרתי למשהו כל כך חשוב… חשתי מתוסכלת כל כך.. שיתפה…

ואני, מהעבר השני של הקו, כאבתי את כאבה. בסיום השיחה, כשהבינה מה קרה, היא הספיקה למלמל שהיא מודה על כך שלא הייתה היא זו שנתקעה כך.

ומעשה שהיה כך היה:

נסיעה שגרתית ברחובות ירושלים. תגבור של מחלקה. מפקדת הכוח בדרכה לחלק אוכל לשוטריה. נסיעה של שקט, בסך הכל יום נעים. אחר צהריים של תחילת סתיו. מזג אוויר נוח. "מה העשן הזה מהמנהרה"? היא חשבה לעצמה. לצידה ישב אחד מחניכיה. כשמחלקים אוכל לשוטרים חייבים מסייע, שינתב את הכלכלה, בעוד היא צריכה לנהוג. זה חלק מהמשימה במקרים כאלו. בנוסף, אותו מלווה משמש גם כמאבטח למקרה שייתקלו באירועים חריגים… ממש כמו זה שניצב לפתחם כעת.

היא עוצרת בתחילת המנהרה. רכב תקוע בצידה השמאלי. הרכב מתחיל להעלות עשן והנהג יצא ממנו, אובד עצות. עולה בגל מול מוקד מאה ומדווחת על מה שראתה. לפתע, קול כורז: " גברתי השוטרת, עצרתי לך את התנועה". השוטרת הביטה כה וכה ואינה מבינה מהיכן מגיע הקול. מתח קל בגופה, מניין הדובר? רמקול נושא קולו שנית: "גברתי השוטרת, עצרתי לך את התנועה, זה המוקד של המנהרות. יש טלפון חירום בצד המנהרה. גשי אליו והרימי האפרכסת. אני ממתין". מביטה אנה ואנה, המוקדן מהמצלמות מכוון אותה דרך הרמקול. היא מאתרת את הטלפון, עומד מיותם, ממתין לאירוע חירום, לאנשי כוחות ההצלה והבטחון, שהיא נמנית עליהם. היא ניגשת בצעדים מהירים. בינתיים השותף שלה מאבטח את הרכב ואותה, ממתין בשול המנהרה, מהעבר השני של הרכב העשן התקוע. מבקשת מהנהג להתרחק בינתיים, עד לקבלת הנחיות מצוות המנהרה. מרימה אפרכסת. "צהריים מבורכים גברתי השוטרת, מדבר אודי, מנהל מוקד החירום במנהרות. עצרתי לך את התנועה באמצעות הרמזורים שבכניסה למנהרה. אני כאן לשירותך. נסי לבקש מהרכב שידרדר לכניסה למנהרה. מדובר ברכב מסחרי די גדול, ניקטו במשנה זהירות, שלא יתהפך או יתקע שוב". היא מודה למנהל מוקד החירום.

חוזרת לנהג הרכב. הוא נסער מאוד. "אני לא מאמין שכל הפקק הזה נגרם בגללי… איזה מבאס..". היא מתעשתת מיד ואומרת לו שהיא כאן, ותנסה לעזור. "עלה לרכב" היא פוקדת. הרכב לא מניע אמנם אבל למזלם מדובר בעלייה, כך שאם נהג הרכב ישחרר את בלם היד, הרכב יחזור אחורנית ללא כל בעיה. היא מכווינה את הנהג, מסייעת לו במעבר אך הרכב אינו מגיב. ניסיון חוזר, ונהג הרכב מצליח לחזור כמעט עד הסוף…

הפקק המשתרך מכמיר לב. מי יודע מי יושב כעת ברכבים? אולי אנשים קשישים וחולים? אולי נשים בהריון? ילדים קטנים או אפילו אנשים שממהרים לטיסה או לרכבת? או לחתונתם? כמה צער נגרם כעת לכל  הממתינים. היא מנסה להתחיל במקביל לשחרר קצת את הפקק, להכווין תנועה בזהירות רבה. מידי פעם לאפשר לאחד הרכבים לנסוע בזהירות בנתיב הימני של המנהרה בעוד הרכב התקוע נעזר בשוטר שאיתה כדי לתמרן יציאה מהמנהרה לכיוון עמדת ההמתנה שנמצאת ממש בתחילת המנהרה, מצד שמאל.

אמבולנס נמצא בשול הימני של הדרך, מבקש נואשות לעבור כדי להציל חיי אדם. היא משתדלת ככל יכולתה. העמידה הממושכת, הלחץ ועשן פליטת המכוניות לא מטיבים עימה אך אין ברירה! היא חייבת להיות סבלנית, מקצועית ושירותית בו זמנית.

שומעת שוב קול שכורז לה. היא כבר מכירה אותו… ניגשת לטלפון. אודי מבקש שתשחרר את התנועה מימין כדי לאפשר מעבר לכוחות חירום אחרים.. שוליי הכביש הצרים מקשים על המעבר שלו והיא ניאותה לסייע ככל יכולתה.

השקט שהיה עד כה, מופר לא רק בשל הסירנות אלא גם בשל הצפצופים הנרגזים של הנהגים שלא קיבלו אישור לעבור ומנסים לבקש בצורה יפה ואז בצורה פחות נעימה. צעקות, צפצופים.. היא חייבת להתנתק מזה. אחרת לא תהיה מקצועית. חוזרת לרכב התקוע. הוא נתקע יותר כעת. מנסה להיחלץ מהשוליים אך נתקע באבן השפה המונחת שם. הנהג המתוסכל מביט כלא מאמין לפקק שנוצר, נחשול ארוך של מכוניות.

מבקשת ממוקד 100 להזמין גרר למקום בדחיפות.

זמן רב חלף עד להגעת הגרר. המתנה מורטת עצבים.

אך סוף טוב – הכל טוב. עם העמסת הרכב והרחקתו, כולם יכולים לנשום לרווחה: התנועה חזרה לסדרה הטוב, המנהרה פועלת את פעולתה. "תודה", כורז לה אודי. והיא מסמנת לו לשלום עם ידה כלפי המצלמות. אוספת את השוטר שאיתה, וממשיכה לחלק אוכל לשוטרים שהמתינו להם בסבלנות.

אירועים בלתי צפויים הם חלק ממנת חלקם של שוטרי הסיור בכל עת. לעיתים, הם שומעים על מעורבות של קרובים וחברים לאחר שהסתיים האירוע.

"זה היה פקק ארוך. בסוף השוטרים עזרו לשחרר אותו אחרי שהגיע הגרר, מזל שאני לא נתקעתי כמו הרכב ההוא שגררו אותו", סיימה טל. והיא, מחייכת מעבר לקו. "טל, אני הייתי השוטרת הזו שעזרה לרכב התקוע", אמרה.