להתמודד עם מתמודד / פרי משה, סיפורים מהניידת

משמרת הצהריים שלה באותו יום שישי הייתה שגרתית בסך הכל, אך כמפקדת צוות לוחמים במשמר הגבול בירושלים היא ידעה שזה לא יישאר כך לנצח….

"651 כאן י-ם" (כינוי למוקד המשטרה בירושלים).

"י-ם כאן 651, רות עבור", היא שומעת את עצמה בקול עבה, סמכותי, כזה שישווה לה דימוי של לוחמת אמיתית, תכונה שסיגלה לעצמה בימים בהם קולן של נשים ברשת הקשר המשטרתית עוד היה נדיר והיא נאלצה להתאים את עצמה, להיות "אחת מהחבר'ה" ולהצליח להתגבר על שלל הקולות הבוקעים.

"651 קבלי בבקשה אירוע, המודיע מדווח על רצונו בעזרת המשטרה. טוען שהבן שלו תוקף אותו, לא לקח את הכדורים בהם הוא מטופל וכעת משתולל".

הימים טרום ימי המרשתת (אינטרנט), טרום המצלמות. טרום המודעות. מעולם לא היה לה מפגש כלשהו עם מתמודד נפש. מעולם לא הבינה ולא תודרכה לטיפול במקרה כגון זה. כעת, כמפקדת היא נדרשת להגיע, לתת מענה מקצועי, מיטבי ואיכותי. להיות רגישה מאוד. כמה תפילות נשאה בליבה שתוכל לבצע עבודתה על הצד הטוב ביותר.

מגיעה למקום, בפתחו של ערב השבת. השכונה הירושלמית הגדולה בצפון מזרח העיר הומה ורוחשת. אנשים ממהרים לביתם לקבל פני השבת, טרם השקיעה. היא מזהה אדם מבוגר, ולידו צעיר. ניגשת אליהם ואז מבינה עד כמה האדם המבוגר נמצא במצוקה. כמה כאב הוא נושא בליבו. "תודה שבאתם", היא שומעת אותו בקול שבור. תשאול מהיר מגלה לה את שכבר הכינה את עצמה אליו… "הבן שלי, מטופל בכדורים למתמודדי נפש. הוא מסרב ליטול אותם ומתעקש להיות מחוץ לביתו. אני יודע שהוא מסוגל להזיק לעצמו ולאחרים אם הוא לא יהיה מאוזן אך הוא משתולל, ברח מהבית לכאן ומסרב לחזור. הוא תקף אותי ואני חושש שאם יעלה לבית הוא יתקוף את אשתי וילדיי הקטנים. בבקשה, תעזרו לי, אני ממש לא יודע מה לעשות". הוא בכה, האב. והיא הזילה עימו דמעה בליבה. כמה לא פשוט לאבא להזעיק משטרה שתעצור את בנו. היא כאובה אבל מהר מאוד מתעשתת. מבינה שרחמים לא יעזרו לו, היא צריכה לעזור, ומהר.

"י-ם כאן 651, אני נמצאת כרגע באירוע. תזמני לי בבקשה כוחות רפואיים מתאימים למתמודד הנפש. אנחנו נצטרך לקחתו לטיפול רפואי במרכז לבריאות הנפש בו הוא מטופל".

הם הגיעו, כוחות הסיוע שהיא הזמינה. נאלצה לסייע ולהשתמש בכוח. לראות אבא בוכה מצער. וזה חרוט בה עד היום. היום, כשהיא אמא בעצמה, היא מבינה עד כמה הכאב שלו היה עוצמתי, כמה אומץ נדרש ממנו כשביקש עזרה, לטובת אשתו וילדיהם הקטנים. וכמה הוא מרגיש תחושות אשם, על שהסגיר את בנו לרשויות.

++++++++++++++++++++

עשרים שנה חלפו מאז המקרה ההוא, של האבא שהתקשר למוקד המשטרה וביקש עזרה.

משמרת בוקר בעיר הדרומית.

היא כבר שוטרת ותיקה ומנוסה. לצידה יושב שוטר צעיר, עול-ימים שעדיין הדרך לפניו. מהרהרת בכך שגם היא פעם הייתה כמוהו, צעירה, בלתי מנוסה… ועכשיו מוטלת עליה האחריות ללמד אותו את העבודה. שמחה בליבה על כך, מוקירה את השליחות.

צלצול הפעמון על מסך הטאבלט קוטע את הרהוריה. כן, עשרים השנים שחלפו ועמם הקידמה המאששת את התחושה שהיא כבר בוגרת… השנים שחלפו הכניסו איתן את הטכנולוגיה לשירות המשטרה. כבר לא קריאת המוקדנית ברשת הקשר. צלצול פעמון החליף את קולה של השוטרת ממוקד 100. מביטה באירוע שלפניה ופניה מרצינות…

אדם שמתמודד עם מצוקות נפשיות בורח מביתו. אביו ואחיו מחפשים אחריו. מוכר לה. נסיבות החיים מובילות שוב לאותם אירועים. הפעם היא כבר מנוסה מספיק כדי לדעת איך לטפל ללא היסוס. השותף שלה, השוטר הצעיר, מתלווה אליה והיא מסבירה לו שהיא כעת מתקשרת למודיעים ומדברת איתם ישירות כדי לקבל מהם מידע. כיום, כשיש טלפונים ניידים זה פשוט הרבה יותר לאתר אירועים, בניגוד לעבר.

השותף נוהג והיא בשיחת הטלפון עם האח, שנשמע נסער. בינתיים הם מגיעים למקום תוך כדי השיחה, מזהים את המתקשר שמסביר להם שאביו והוא מנסים לחפש את אחיו שמתמודד עם מצוקות נפשיות. הוא מספר לה שהאח לא מוכן ליטול כדורים ורוצה לטרוף נפשו בכפו, להתאבד. היא מאזינה לו ברוב קשב. מקלה מעליו את מצוקתו ומבינה שחלק מהעבודה שלה הוא גם להקשיב. מהר מאוד היא מבינה שהאבא יצא מביתו במהירות ושכח את מכשיר הטלפון שלו בבית והניסיון לאתרו יהיה קשה יותר. היא מתחילה בסריקות ומתאמת עם האח את חלוקת הגזרות של הרחובות.

דקות ארוכות חולפות עד שיתקשר אליה ויעדכן שהוא עם אביו ואחיו, מתמודד הנפש.

האבא רצוץ ושבור. שוב היא נזכרת במקרה ההוא, מהעבר. כמה כאב. והיא מאזינה לו ברוב קשב. ניגשת לדבר עם הבן. הוא לא אלים, וזה מקל את הטיפול הפעם. שיחה קצרה, הזמנה של ניידת מגן דוד אדום. את החובש שיגיע היא מכירה מהעבר, שוטר לשעבר שעבר לשרת במדים הלבנים. ביחד הם משכנעים את הבן לקבל טיפול רפואי.

סיום המשמרת שלה הוא גם סיום של יום.

בדרכה הבייתה בנסיעה היא מבינה שוב, עד כמה שבריריים החיים וכמה כל התמודדות כזו של הורים יש לה מחיר קשה שאותו הם משלמים. חושבת על הצד שלה בהקלה על מצבם ומתמלאת תחושת שליחות מחודשת.