תפיסה "פארש"

 הפתגם הידוע אומר כי "קנאת סופרים – תרבה חוכמה", כלומר סופר שיתמלא בקנאה מיצירתו המופלאה של חברו, ישאף גם הוא לכתוב משהו מוצלח בעצמו, ובכך יתעשרו עולם הרוח, הספרות והחוכמה.

 מסתבר כי בשנות ה- 70 וה-80 הייתה נהוגה במשטרת ישראל שיטה דומה לעודד את השוטרים להצליח בתפיסות הגנבים, הפורצים וגנבי הרכב. שוטרים שבלטו בתפיסותיהם, זכו לקבל המחאות פרס על תפיסות אלו כהוקרה על פעולותיהם המוצלחות, וכדי לעורר ולעודד את עמיתיהם לשאוף ולהביא "תפיסות" נאות אף הם.

בתקופה שעבדתי כבלש ופקחן ביחידות הבילוש והנוער, בלטתי בתפיסות יפות, ובהתאם גם זרמו המחאות הפרס שחולקו במעמד כל שוטרי התחנה במפגש הדרכה חודשי שנקרא "שיעור שבועי".

ביחידות הבילוש , החקירות, הסיור והנוער הוצבו לוחות שעם, והשוטרים הצמידו אליהם בסיכות את ספחי המחאות הפרס שקיבלו, במעין תחרות בריאה, כדי להראות מי מצטיין יותר וכדי לעודד את החברים להתחיל "להתעורר על עצמם"  ולפעול גם הם לתפיסת פורצים וגנבים.

****************

"אחחחחח….נשבר לי הגב!" – נאנחתי לעצמי – "יאללה כבר, שיבואו, התייבשתי!"

כמעט 4 שעות שאני שוכב במארב על עץ!

 כן, כן, עץ עבות בלב חורשת עצים לא קטנה שזכתה לכינוי המוגזם "יער לון" בפאתי באר שבע. חורשה זו שימשה את תושבי העיר לעריכת פיקניקים רבי משתתפים וחגיגות המוניות בל"ג בעומר, עצמאות, חגיגות המימונה וכדומה. בערבים היו מגיעים זוגות רומנטיים ברכבם אל החורשה החשוכה כדי לצפות בכוכבים בפרטיות וללא הפרעות (חוץ ממציצנים, כן..?) ובנוסף, שימשו חלקיה המרוחקים והאפלים של חורשת לון כל מיני גורמים מפוקפקים לביצוע עסקאות של סחר בסמים וברכוש גנוב, מארבי "כיפה אדומה" לפגיעה ביריביהם ול "פגישות עבודה" בהן זממו ותכננו פעילות פלילית הרחק מעיני אנשי החוק.

***********

כל תא ועצב בגופי זעקו חמס! השרירים כאבו, הגוף התאבן והקיבה קרקרה!

מידע מודיעיני שהגיע לרכז המודיעין ביחידת הבילוש של משטרת באר שבע בישר על עסקת סמים גדולה שהייתה אמורה להתרחש ביער, סמוך למבנה אבן קטן ומגודר שהכיל את משאבות חברת המים "מקורות". בשל כך מצאתי את עצמי מסתווה בין ענפי העץ סמוך למקום המפגש המיועד בין הסוחר לקונה.

שלחתי ידי לכיסי ופשפשתי בניסיון למצוא משהו לנשנש ולהשביע את רעבוני. בין המון פתקיות נייר עם תזכורות לעצמי, מפתחות, מטבעות כסף, ושאר "ג'אנקייה", מצאתי מעט גרעיני חמנייה שחורים שנשכחו שם ממשחק הכדורגל של הפועל באר שבע, ושארית חטיף חלבה. לעסתי אותם בשקיקה, מתעלם מהטעם הישן שדבק בהם ולפתע זה קרה!

משני כיוונים שונים הגיעו שניים למקום המפגש בלב החורשה – הקונה הגיע ברכב מוסטנג שחור עתיר ניקלים מנצנצים ופנסים ענקיים מכיוון הכביש הראשי, והסוחר הגיח מלב המדבר, רכוב על "טילון" (טוסטוס) מקרטע ומרעיש, מעלה אחריו ענן אבק לבן ומתאבך, שהתערבב עם העשן השחור והמחניק שנפלט מהאגזוז (מפלט) החלוד של הטוסטוס. נדרכתי!

שלפתי מתחת לחולצתי את מכשיר הקשר הנייד ולחשתי: "37 כאן 375. 37 כאן 375. זה מתחיל, עבור!".

אליאס, קצין הבילוש המנוסה השיב: "375 כאן 37, רות קיבלתי. אנחנו ממוקמים. תמשיך לדווח בזהירות על כל התפתחות!"

השבתי ב- 2 נקישות מהירות במכשיר הקשר, הנמכתי את עוצמת הקול למינימום ואחזתי בגזע העץ בחוזקה. חשתי כי ליבי הולם במהירות, הייתה זו התרגשות טובה של האורב הנדרך ומתכונן לקראת ביצוע התפיסה המיוחלת.

הסוחר והקונה ירדו מכלי רכבם והחליפו בניהם לחיצת יד קצרה. יכולתי להבין לפי תנועות ידיהם שהם משוחחים בניהם ומנהלים מעין  התמקחות. לפתע המוכר החל לצעוד לתוך החורשה, לכיוון העץ שעליו אני שוכב. לחרדתי הוא פסע ממש לכיווני. הידקתי היטב את לפיתתי בגזע העץ שעליו הסתתרתי, אצבעותיי הלבינו מעוצמת הלפיתה, עצרתי נשמתי והידקתי, משל אני רוצה להיבלע ולהיטמע בתוך הגזה העבות!

הסוחר נעצר ממש מתחתיי , גרד את פדחתו כחוכך בדעתו כשהוא מביט ימינה ושמאלה בעצבנות. לפתע כרע על ברכיו, נטל גזיר עץ והחל לחפור באדמה סמוך לגזע. התפללתי שזיעתי לא תיגר ותיפול עליו, שלא יחשוף אותי חלילה.

אחרי מספר שניות פגע כלי החפירה המאולתר בחפץ כלשהו ושמעתי קול מתכתי. הסוחר שלח ידו ושלף מתוך הפעולה תיבת מתכת בצבע זית כהה. כמפקד טנק בצבא ישר זיהיתי, היה זה "ארגז פעולה" – תיבת מתכת צבאית שנועדה לאכסן בתוכה שרשראות של כדורים או רימונים.

הוא ניער את התיבה מהחול שעליה ופתח אותה. לרגע התבלבלתי – מה קורה פה? המידע לא דיבר על סחר בסמים? איך נהייתה פתאום עסקת אמל"ח (אמצעי לחימה)? יכול להיות שמישהו הטעה את רכז המודיעין? ואולי בכלל מדובר בעסקה משולבת של סמים ואמל"ח?

הסוחר שלף מתוך ארגז הפעולה שקית ניילון ויכולתי להבחין בחטף בחומר הצמחי הירקרק שבתוכה. סמים! הוא החזיק את שקית הסמים מתחת לבית שחיו והחל לצעוד בחזרה לכיוון העבריין עם המוסטנג השחורה, הקונה. כשהתרחק ממני מספיק, לחצתי על ידית מכשיר הקשר 3 לחיצות מהירות, אות וסימן לשאר חברי הצוות שהעסקה מתבצעת עכשיו. נעניתי ב- 2 נקישות מהירות – המסר נקלט!

התרוממתי, מנסה להחיות את אברי המאובנים והתיישבתי על גזע העץ, מוכן לזנק ממנו ולהסתער העבריינים, לסייע לצוות המעצר.

 זה קרה מהר מאוד – בעודי מתמתח ומנער את זרועותיי ורגליי, מנסה להזרים אליהן דם ולהפיח בהם חיים, ולפתע התעוררה החורשה בבת אחת! קולות צעקה וריצה ורעשי מכוניות הבהילו להקות של יונים ועורבנים שהתעופפו בקרקור מחאה ובמשק כנפיים קולני. מסתבר שקצין הבילוש נתן את הוראת ה- "פעל! פעל!! פעל!!!" לצוות המעצרים והבלשים שהסתערו על החשודים, אך אני לא שמעתי ולא ידעתי על כך מאחר ועוצמת הקול במכשיר הקשר שלי הייתה נמוכה מאוד!

חככתי בדעתי – מה לעשות? לרדת? לרוץ לכיוון? להישאר מוסתר?

לפתע הבחנתי כי הסוחר חטף לפתע את שקית הסמים מידיו של הקונה, והחל להימלט בריצה אל תוך עובי החורשה, לכיווני, הוא ממש רץ לכיוון העץ שעליו הייתי. כשהגיע אל העץ שלי, עצר ממנוסתו, הסתתר מאחוריו כשהוא מתנשף בכבדות, רוכן ואוחז בגזע, מביט לכיוון אזור המפגש שלו עם הקונה ומהסס.

 אני לא היססתי!

 זינקתי עליו ממרומי מושבי על העץ כמו פנתר מורעב ומשחר לטרף! נחתי על גבו ומוטטתי אותו ארצה. הוא היה בהלם מוחלט ופלט אנקת כאב והפתעה! משכתי מידו את שקית הסמים, הנחתי את ברכי על גבו, מרתק אותו לרצפה, וכשאני מצהיר בפניו: "משטרה! אתה עצור!", שלפתי את אזיקי הפלדה מחגורתי וכבלתי את ידיו לאחור. לאחר מכן העמדתי אותו על רגליו, טפחתי על ברכי, מנקה אבק ממכנסי, שלפתי את מכשיר הקשר והגברתי את הווליום: "37, 371, 72, 73 – סוחר הסמים והחומר בידי"

קצין הבילוש הגיב מיידית: "עבודה יפה, סרפיקו! תגיעו לכיוון בית המשאבות של מקורות"

  ***************

בעולם הסמים "פארש" הוא כינוי לטבק אותו מערבבים המשתמשים עם החשיש או הגראס. כיום נהוג להשתמש גם בביטוי "קססה". בערבית מרוקאית "פארש" הוא שם הפסולת הנותרת מהטבק. ובהשאלה "פארש" הוא ביטוי שמשמעותו: חסר ערך, עלוב, לא שווה.

כשנפגשנו כל הבלשים במשרד בתום הפעולה כדי לרשום דו"חות פעולה, מעצר, חיפוש תפיסה וסימון, ולהחיות את נפשנו בספל קפה ועוגיות טוניסאיות, נתחוורו לי כמה עובדות חיים: הבלשים שעצרו את הקונה, זה עם המוסטנג השחורה, תפסו ברשותו אקדח גנוב וכ- 10,000$, והם כבר יזכו בהמחאת פרס נאה ושמנמנה בשיעור השבועי התחנתי הקרוב.

עובדה נוספת: הסוחר שעצרתי היה "תמע" (רודף בצע) ורמאי, והחומר שתפסתי לא היה סם מסוכן אלא סתם, "פארש" שבאמצעותו ניסה להונות ולרמות את הקונה.

הבנתי לבד שהפעם אני מחוץ לרשימת המוזמנים לעלות לבמה בשיעור השבועי. ניסיתי לדבר על ליבו של ראש הצוות ולשכנעו: "אליאס, כפרה עליך! 4 שעות הייתי תקוע על העץ, כמעט והצמחתי עלים בעצמי. לא מגיע לי? מה זה משנה מה החומר שנתפס, העיקר הכוונה, לא ככה? הלא אפילו חז"לניו היקרים כבר קבעו: 'מי שנתכוון לבצע מצוה, ולא עלה עלה – מחשיבים לו אותה כאילו עשאה בפועל!"

נאדה. מאמצי השכנוע שלי הסתכמו ב.. כן, אתם כבר יודעים  "פארש"!