בית מורשת משטרת ישראל

Menu
  • 02-5788263

כן עוצר בכתום

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

רנ"ג שמעון "סרפיקו" חסון

אחת מיצרניות המשקאות הקלים בארץ השתמשה פעם בסיסמה “שיהיה לכם יום כתום!”, כדי לפרסם את משקאות האורנג’ התוססים שלה. הרפואה המסורתית מייחסת סגולות רפואיות ובריאותיות לפירות וירקות שצבעם כתום עז, ואני יכול להעיד שסלט ה”טרשי” (דלעת חריפה) האגדי של סבתי מארי זיכרונה לברכה, שליווה את הקוסקוס הנפלא שלה ואת הסנדוויצ’ים הטוניסאים החלומיים שהכינה, היה לא רק טעים לעילא ולעילא, אלא גם בריא ומבריא כל חולה, דך ומט לנפול…

אבל מסתבר שהצבע הכתום יכול לפעמים להפיל אותך. וזאת למד על בשרו אסיר מכלא באר שבע, שנים רבות לפני שהסדרה “כתום זה השחור החדש” הפכה ללהיט בנטפליקס (ובעצם, שנים רבות לפני שבכלל יכולנו לצפות בנטפליקס).

הייתה זו משמרת בוקר, ביום שישי חמים ועמוס בבירת הנגב. הוצבתי ביחד עם השוטר אובידיו לסיור רגלי בתחנת האוטובוסים המרכזית בבאר שבע, בסמוך לבית המשפט, לקניון “הנגב”, ולמשרדים ממשלתיים וציבוריים רבים. סיירנו בין הרציפים, וידאנו שהנוסעים לא שוכחים מאחוריהם את מטלטליהם, חיפשנו חפצים חשודים, התרענו בפני נהגי המוניות שלא יחנו במפרצי האוטובוסים, הרחקנו את הרוכלים, שמנו כמה שקלים בקופות פושטי היד. בקיצור, סיור שיגרתי במתחם התחנה המרכזית.

באותה העת התחולל אירוע חריג בבית המשפט, כ-500 מטר מאתנו. במקום היו מספר אסירים, לבושים בסרבלים כתומים, שהמתינו לדיון בעניינם. אחד מהם, שנקרא לו בשם הבדוי אלברטו דיין, ניצל שבריר שנייה של חוסר ערנות מצד השומרים שליוו אותו וחמק לחדר אחסון של חומרי ניקיון. בחדר מצא חלוק כחול וכובע של עובד ניקיון ולבש אותם מעל לסרבל. מחופש למנקה, אלברטו יצא בזהירות מבית המשפט, ושם פעמיו לתחנה המרכזית, כדי לנסוע לבית הוריו, באחד המושבים שבנגב המערבי.

בשלב מסוים של הסיור בתחנה המרכזית, התפצלנו, אובידיו שותפי ואני. אובידיו התקדם ואני צעדתי כמה עשרות מטרים מאחוריו, כשמכשיר הקשר ברשותי. כעבור דקותיים התפרץ המוקדן בקריאה דרמטית: “תחנות 300, שימו לב! אסיר בשם אלברטו דיין נמלט מבית המשפט. תאורו: גבוה, קרח, רזה מאוד, על לחיו הימנית צלקת אדומה וקעקוע של נשר על גב ידו השמאלית. האירוע חם וטרי מהדקות האחרונות. תגיעו לאזור ותתחילו בסריקות!”

החשתי את צעדי לכיוונו של אובידיו, כדי לעדכן אותו על בריחת האסיר ולהתחיל בסריקות. מרחוק ראיתי אותו משוחח עם אחד הנוסעים, שהתקדם לאיטו לכיוון אחד האוטובוסים. כשהתקרבתי, זיהיתי מייד את הבחור שאובידיו שוחח אתו בנעימים: האסיר הנמלט, מחופש בחלוק הכחול. הצצתי  אל רגליו ו…בינגו! מכנסי אסיר כתומים בלטו מתחת לחלוק. הבנתי כי מאחר ומכשיר הקשר היה ברשותי, השוטר אובידיו לא ידע עדיין על הבריחה ולא קלט שהוא משוחח עם אסיר נמלט. נכנסתי לתור, שלפתי את אזיקי הפלדה מכיסי והתקדמתי אט אט לעבר אובידיו ודיין.

כשהתקרבתי, הבחנתי בצלקת אדמדמה שעיטרה את לחיו של דיין. ידו השמאלית, שעליה קעקוע צבעוני של נשר מרחף, הייתה מונחת על צינור המתכת, ששימש כמעקה, והוא התקדם לאטו לכיוון האוטובוס. הגעתי ממש אל מאחוריו ואז, בתנועה מהירה, כבלתי את ידו לצינור והתרחקתי מעט.

שני דברים קרו בעת ובעונה אחת: אובידיו, שותפי לסיור שהבחין בי לפתע, הניף את ידו וקרא לעברי:” אה, סרפיקו, הנה אתה! לאן נעלמת?” שותפו לשיחה, האסיר הנמלט אלברטו דיין, הסתובב לאחור כנשוך נחש, זינק מעל המעקה בניסיון להימלט, אך מאחר והוא היה כבול לצינור, מעופו היה קצר והוא התרסק על הריצפה בנחיתה קשה.

מהומה פרצה בתור. הנוסעים המבוהלים נמלטו לכל עבר, צורחים בבהלה, אובידיו הביט עלי ועל האסיר השרוע על הרצפה, נאנק מכאבים, בתימהון גלוי, מנסה להבין “מה פה קורה, פוקו?”

חייכתי ואמרתי לו: “אובידיו שותפי היקר כאח לי! תכיר בבקשה: אלברטו דיין, אסיר נמלט מכלא באר שבע, ברח לפני כ-10 דקות! שתהיה לי בריא, אבא’לה… על מה דיברתם?!”

עיניו של אובידיו נפקחו לרווחה, הוא הביט בי ובאסיר הכבול חליפות, מנסה להבין אם אין פה איזו “עמלה” (מתיחה) שאני עושה לו. קירבתי את מכשיר הקשר הנייד לפי ושידרתי: “ניידות 300, כאן 346. אפשר להירגע, הנשר נחת! (תרתי משמע…) אובידיו ” עין הנץ” ואני תפסנו את האסיר הנמלט בתחנה המרכזית. 300, אם תוכל בבקשה, שלח לי ניידת לרציף 13, לאוטובוס בקו 33, להעביר את העצור לתחנה!”

עזרתי לאלברטו האסיר להזדקף ולעמוד שוב על רגליו, שאלתי לשלומו והוא ענה שהכול בסדר וביקש לשתות. הושטתי לו את בקבוק המים הקרים שלי והוא הודה לי במנוד ראש קצר, הסיר את המכסה ולגם בשקיקה. אחר כך מזג מעט מים צוננים לכף ידו והרטיב את פניו וראשו. כשסיים הושיט לי את הבקבוק בחזרה. סימנתי לו שזה בסדר ואמרתי לו שהוא יכול להשאיר את הבקבוק ברשותו.

אחרי שניידת הסיור יצאה מהתחנה המרכזית עם האסיר הנמלט, עמד אובידו מולי, גרד את פדחתו, פלבל בעיניו ואמר “אבל איך, סרפיקו, איך…? מה… כאילו… מתי הספקת? שתי דקות לפני כן עוד סיירנו ביחד! מה פה קורה פוקו? אה?”

התקרבתי אליו ועניתי בחיוך: “מה ז’תומרת מה פה קורה פוקו? .אתה, אובידיו “עין הנץ”, הבחנת באסיר נמלט, ריתקת אותו בשיחת חולין, כאילו כלום ואתה לא חושד בשום דבר, ואפשרת לי להגיע אל העבריין מאחור ולעצור אותו! אחי, זו אחלה עבודת צוות של 346, אובידיו את חסון. בזכות המהלך המבריק שלך, בעזרת השם בעוד שבועיים, בשיעור השבועי התחנתי, אתה ו”סחבק” נוזמן למפקד התחנה ונקבל תעודת הוקרה וצ’קל’ה (המחאת פרס) קטן על סך 150 לירות על התפיסה המוצלחת! וואלה, אנחנו אח’לה צוות, לא ככה?”

דילוג לתוכן