כלבלב, הו בידי בם בם!!!

כלב הזאב השחור והאימתני ארב לו בשקט, באפלוליות בצילו של עץ התאנה רחב הצמרת, לשונו הארוכה והוורודה משתלשלת לה החוצה, חושפת ניבים חדים ומסוכנים! עיניו הצהובות חרשו רעות…

קראו לו "שטן", לכלב של משפחת רונן, וכל מי שהכירו – שמר ממנו מרחק רב ובטוח! דוורים ומחלקי גז סירבו לתת שירות למשפחה מחשש אמיתי לחייהם ותלמידי בית הספר ביצעו עיקוף גדול ומטריח בדרכם, רק כדי לא להתקרב או לשמוע את הכלב הנורא…

דוד אזולאי הקטן, "דווידו", כפי שכינו אותו  חבריו, לא ידע את כל זאת.
עיניו תרו אחר מציאה כלשהיא שיוכל לגנוב. הוא חיפש זוג אופניים חשמליים שסבר כי יוכל למצוא בקלות בשכונה היוקרתית בה סייר במסע הציד שלו, הרחק משכונת המצוקה בה גדל. זוג אופניים שהושארו לא נעולים ע"י בעליהן באחת החצרות  או הושענו סתם כך על הגדר, ושאותם יוכל לגנוב ולחמוס  בקלות…

הוא אחז בגדר הרשת בשתי ידיו, מצמיד פניו ומאמץ את עיניו כדי לבחון מה נמצא בחצר הענקית והמטופחת, ואז הסתער עליו "שטן" בנביחות איומות…

שעה ארוכה לאחר מכן, בפינה מרוחקת ונסתרת בגן הציבורי, עדיין שכב "דווידו" בין השיחים המגוננים, ולא הצליח להשתלט על הרעד שהרטיט את גופו כאחוז תזזית!

הוא התייפח חרישית, מכנסיו היו רטובות מפרץ השתן שהתפרץ מגופו באופן אינסטינקטיבי ובלתי נשלט בשל הבהלה האיומה והפחד הנורא שאחזו בו!!!

מאותו היום הפך דווידו לשונא כלבים מושבע ואחוז בעתה מפניהם! כשהיה רואה ברחוב כלב כלשהו, אפילו פודל מדובלל, גם אם פיו היה חסום בזמם או קשור ברצועה או בשרשרת ברזל שבידי בעליו – היה גופו נשטף זיעה קרה, מרעיד כחולה מלריה והוא היה סב על עקבותיו ובורח בריצה בדרך חילופית…

ברבות השנים הפך דווידו להיות פורץ מדופלם!
הוא היה זאב בודד ונהג לעבוד לבד, בצורה מקצועית ושקולה, מבלי להשאיר עקבות או לגרום לנזקים מיותרים, והוא פשוט "היכה" בעיר, ללא רחם בגל פריצות מכאיב…

ערב אחד פגש את פזית, נערה יפהפייה, תכולת עיניים וזהובת שיער במועדון הריקודים בעיר. הוא נישבה ביופייה העדין וכשהיא פיזזה על רחבת הריקודים הוא עקב אחריה בעיני עגל מזוגגות.

לפתע נפגשו מבטיהם. הוא חייך אליה במבוכה, והיא השיבה לו בחיוך רחב. באותו ערב הם הפכו לזוג.

דווידו העיף בקשת זיקוקית את בדל הסיגריה שבידו ובעודו פולט מראותיו ענן עשן לבנבן וסמיך, עטה על ידיו כפפות לטקס ושלף מתיקו מברג ארוך. שעה ארוכה תצפת על הדירה החשוכה ורק לאחר שהשתכנע כי היא ריקה מאדם– החליט לפעול!

הוא לבש סרבל שחור שהסתיר מתחתיו טרנינג בצבעי אדום לבן, צבעי הפועל באר שבע, קבוצת הכדורגל שלו. את נעלי האדידס שנעל כיסה ב"ערדלי מנתחים" שגנב מבית החולים "סורוקה" שבבירת הנגב. מדובר בנעלי בד הנלבשים מעל הנעל הרגילה, וזאת עשה על מנת לא להשאיר טביעות נעליים בזירת הפשע. הוא פרץ בקלות את חלון חדר האמבטיה והשתחל פנימה דרך החלון הצר. הוא לקח לעצמו דקה כדי לייצב את נשימתו. כשנרגע התרומם ויצא מן האמבטיה.

באפלה כבדה הרים והניח את רגלו הימנית על הרצפה…

את יבבתו הנבחנית של "במבי", הכלב הננסי של משפחת שיין שנמנם לתומו על השטיח האדום למרגלות האמבטיה אפשר היה לשמוע עד הקומה העשירית…!!!

שלוש דקות לאחר מכן נפתחה דלת הדירה ונדלקו האורות בבית. משפחת שיין חזרה מחגיגת יום ההולדת של סבתא שיינה היקרה. קולות מוזרים בקעו מחדר האמבטיה וכשפתחו את הדלת גילו מחזה מוזר – בתוך האמבט שכב בתנוחה עוברית הפורץ המבולבל והמבוהל, דוד "דווידו" אזולאי, את גופו מרטיט בכי חרישי ומחניק ופיו ממלמל ג'יבריש, מילים חסרות פשר.

כשהשוטרים שהוזעקו למקום כבלו אותו באזיקים והובילו אותו לניידת , הוא ראה בסלון את… פזית חברתו הטרייה, יושבת על הספה רועדת מפחד, מלטפת ומרגיעה את "במבי", גור הכלבים המבוהל ששכב על ברכיה וייבב בבכי קורע לב…

פניו נחמצו  מבושה ומחרטה. באותו רגע "נפל לו האסימון " – דווידו, הפורץ הגדול והמבוהל, שלא ידע פחד מימיו (חוץ מכלבים, כן..?!) הבין כי פרץ בטעות ובחוסר ידיעה לבית משפחתה של אהובתו החדשה….