סיפור המעצר הראשון שלי.

זה היה בשנת 1953, במדינת ישראל הצעירה, ואני הייתי שוטר צעיר, מלא ברצון טוב ובתמימות של מתחיל.

הכל התחיל בשבת אחר הצהריים, כאשר קיבלתי מברק ממחלקת המשטרה בקריית אתא. עלי לעצור נער שנמלט ממעון גילעם, מוסד לעבריינים צעירים. המברק הועבר אלי, ואני, עם כל התלהבותי, ירדתי לבצע את המשימה. לא ידעתי אז שזו תהיה טעות שתשפיע עלי לכל החיים.

הגעתי לשכונה מוכת פשע, דלתות דהויות, ריחות של עוני ואי-נוחות באוויר. נקשתי על דלת אחת, עד שנפתחה על ידי אישה מבוגרת, עייפה ומיואשת. היא הובילה אותי לחדר שבו ישן הנער, א', נער בן 16, שרירי ושזוף, שוכב על מזרון דק. ריח מעופש עמד באוויר, והלב שלי התכווץ למראה מצבה של המשפחה.

"אני צריך שתתלווה אלי!" הכרזתי, אך הנער, שעדיין היה חצי ישן, התעורר באיטיות. הוא התיישב, גירד את ראשו, ואז נרדם שוב. ניסיתי להעיר אותו, אך הוא לא הגיב. לאחר כמה דקות, החלטתי לבדוק מה קורה. פתחתי את דלת חדר האמבטיה, והאוויר הקר שפרץ פנימה הכה בפני כמו דקירה.

הנער ברח! הוא הצליח להימלט דרך החלון, ואני, שוטר צעיר, חשתי זעם והשפלה מציפים אותי. "ברח!" קראתי לעבר ראש הצוות, "הבן אלף הזה הבריז לי!" הוא ניסה להרגיע אותי, אך אני לא יכולתי להירגע. הרגשתי כאילו כל התחנה צוחקת עלי.
כעבור 14 שעות, לא ויתרתי. באחד מבתי הקפה, קלטתי את ר"ב, העבריין המוכר, עומד שם, מעשן סיגריה. הוא לא ראה אותי, ואני זינקתי לעברו. כשהוא הבחין בי, היה כבר מאוחר מדי. הפלתיו לארץ, כבלתי את ידיו מאחורי גבו, והרגשתי את האדרנלין זורם בעורקיי. "ברחן, אה?!" קראתי לעברו, והוא השפיל את ראשו, מפוחד.

הכנסתי אותו לניידת, והתחושה הייתה מתוקה. "סע לתחנה, למעצר!" אמרתי לראש הצוות, "זה הבחור שברח ממני אתמול בלילה! החשבון נסגר!"

25 שנה לאחר מכן…

אני כבר שוטר מנוסה. הגעתי לישיבת עבודה עם גורם ביטחוני בעיר הדרומית. כאשר שמעתי קריאה מאחור: "סרפיקו! מה המצב, סרפיקו!" הסתובבתי וראיתי גבר כבן 40, מחייך אלי. "זה אני, א"י, העצור הראשון שלך!" הוא קרא, והחיוך שלי התחלף בהפתעה.

א"י, הנער שברח ממני, הפך למנהל מחלקת שפ"ע בעיר. הוא חיבק אותי בחום ואמר: "סרפיקו, אני אוהב אותך!" והחיוך שלי חזר אל פניי.
מאותו יום, הבנתי שהחיים מלאים בהפתעות, ושכל אדם, גם אם הוא עבריין, יכול לשנות את דרכו. מאז, מעולם לא ברח לי עצור נוסף, והסיפור הזה נשאר איתי, כאזהרה על ההשלכות של מעשים לא מתוכננים, וכעדות לכוח של שינוי.