בית מורשת משטרת ישראל

Menu
  • 02-5788263

מי שומר על הרכבת?

רנ"ג אלי מגידיש

רנ"ג אלי מגידיש

אחד מאתרי הבילוי והתיור השוקקים של ירושלים הינו אתר “התחנה הראשונה”

למה שימשה התחנה ולמה היא הייתה ראשונה?

ב-26.9.1892 הגיעה הרכבת לירושלים.

קדמו לכך מאמצים רבים. את הרעיון הראשוני הגה, כבר ב-1839, משה מונטיפיורי. כן, אותו מונטיפיורי, שמוכר לנו משכונה אחרת בירושלים ומהכרכרה, איתה הסתובב ברחבי ארץ ישראל.

זאת הייתה הרכבת הראשונה, לא רק כאן בארץ ישראל, אלא במזרח התיכון כולו. באזור, שנשלט באותה התקופה על ידי העות’מאנים, לא פעלו רכבות – למעט בתורכיה עצמה.

תוואי המסילה היה שאפתני לתקופה ולמקום (נזכור שארץ ישראל הייתה נחשלת מאוד באותה התקופה). אורכו היה 87 ק”מ והוא חלף על פני 176 גשרונים וגשרים. שתי תחנות קצה גדולות ניצבו ביפו ובירושלים ומספר תחנות קטנות הוצבו לאורכו.

ומה הייתה מהירות הנסיעה? גבוהה מאוד, ביחס למרכבות שעלו עד אז מיפו לירושלים: כשש שעות, במקום שלושה ימים…

בשנים הבאות המשיכו העות’מאנים לפתח את תשתית הרכבות בארץ ישראל והניחו מסילות נוספות, שקישרו בין מרכז הארץ לצפונה ולדרומה. היה אפילו קו שקישר את ארץ ישראל לקו “בינלאומי”. קו זה, “רכבת העמק”, יצא מחיפה והתחבר למסילה שיצאה מחיפה, חצתה את עמק יזרעאל והגיעה עד לדמשק, שם התחברה לקו הרכת החיג’אזית, שהגיע עד לעיר מדינה, בחצי-האי ערב.

בשנת 1918 החליפו הבריטים את העות’מאנים בארץ. הם החלו להתבסס בארץ, סללו כבישים ותשתיות. בין היתר, שיפרו גם את הרכבת: שיפצו את המסילות, התאימו קווים קיימים לסטנדרטים אירופאיים וסללו נתיבים חדשים. בתקופת המנדט התרחבו הקווים הבינלאומיים ורכבות יצאו מארץ ישראל לרפיח וקנטרה שבמצרים, לדמשק שבסוריה ולביירות שבלבנון.

בסך הכל נסללו בארץ ישראל כ-530 ק”מ של מסילות ברזל. ניתן לומר ללא היסוס, כי בתקופת המנדט, הייתה הרכבת כלי התחבורה העיקרי, ששימש להובלת אנשים, גייסות וסחורות.

וכאן טמונה בעיה: כי הרכבת, כמו שיודעים כולנו, נעה במסלול קבוע ובלתי משתנה ולפיכך היא מאוד פגיעה.

ואכן, בפרוץ המאורעות בשנת 1936 (המרד הערבי), הפכו רכבות, מסילות הברזל והתחנות ליעד מרכזי עבור הכנופיות הערביות. המורדים, שרצו להוריד רכבות מהמסילה, נקטו בשיטות שונות: פירוק חלקי מסילה, מריחת המסילה בחומרי סיכה (גריז), הצבת מחסומי אבנים על המסילה או השחלת מוטות ברזל ברווח שבניהם, חבלה בגשרים והטמנת מוקשים שיופעלו על ידי הקטר. לעתים היו מציבים גם מארב, שיתקוף את הרכבת לאחר עצירתה.

רכבת שהורדה מהפסים בזמן המרד הערבי, ספריית הקונגרס

קטר, שמורדים הורידו מהפסים בשנת 1936.
מאוסף ספריית הקונגרס.

עקב היות הרכבת כלי תחבורה מרכזי וחיוני, הטילו הבריטים את משימת האבטחה על המסילות, הרכבות והתחנות על הצבא. זו הייתה פעילות קשה ומסוכנת.

בשנת 1936 הציעה הנהגת הישוב שאבטחת הרכבת תוטל על הישוב העברי, אך הבריטים לא נענו. רק באפריל 1937, אחרי שהבריטים צמצמו את היקף כוחות הצבא בארץ, הם שינו את עמדתם.

לשם כך הוקמה יחידה חדשה, תחת פיקודה של משטרת המנדט. שמה היה “מחלקת מסילת הרכבת של משטרת ארץ ישראל” (Palestine Police Railway Department), או, כפי שהייתה מוכרת יותר, “משמר הרכבת”. היחידה הורכבה מ”נוטרים”, שוטרים-מוספים זמניים, שגויסו מבני היישוב.

ה”הגנה” החלה בגיוס נוטרים והוקם גדוד ייעודי שמנה בשלב הראשון כ-400 נוטרים. מפקד היחידה היה קצין בריטי, אך בפועל פיקד על הנוטרים יוסף אבידר (לימים אלוף בצה”ל), שתפקידו הרשמי הוגדר “קצין הסעד” הגדודי.

שיטות העבודה של משמר הרכבת היו מגוונות וכללו אבטחה ותצפיות מתוך מצדיות, סיורים רגליים לאיתור מטעני חבלה או מארבים לאנשי הכנופיות, נסיעה לפני הרכבת, על גבי קרונית משוריינת, על מנת לוודא שאין על המסילה חבלות או מארבים ועוד.

הנוטרים במשמר הרכבת זכו להערכה רבה מצד הפיקוד, שהגדיל את מספרם ל-800. ההתנדבות למשמר הרכבת הייתה רבה, ומספר המבקשים להתגייס ליחידה עלה, בתקופת המרד, על מספר המקומות הפנויים בו.

משמר הרכבת בפעולה, 1938

בעקבות הצלחתו של “משמר הרכבת” הקימו הבריטים יחידות נוטרים נוספות. במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר ארץ ישראל שימשה כמרכיב לוגיסטי מרכזי בהיערכות הצבא בחזית המזרח התיכון, היה תפקידו של משמר הרכבת חיוני ממש.

לאחר המלחמה, בשנת 1945, פירקו הבריטים את משמר הרכבת. גרמו לכך סיבות פוליטיות בריטיות, לצד המאבק המתגבר של היישוב היהודי נגד השלטונות.

משמר הרכבת היה יחידה היסטורית, בלי מירכאות: למעשה זו הייתה היחידה הלוחמת המאורגנת הראשונה, מאז פירוק “הגדודים העבריים”, בה השתתפו יהודים. הוא היה גם הכוח עברי הראשון, שפעל בכל הארץ ולא הוגבל למקום יישוב מסוים. 

בנוסף, זאת הייתה הפעם הראשונה שבה ארגון “ההגנה” התנסה בהפעלה של יחידה מבצעית גדולה. כך נרכש ניסיון, אשר סייע רבות, בבוא העת, להקים את צה”ל, משטרת ישראל וגופי המודיעין. אולי אין זה מקרי, כי מפקדיו הראשונים של המשמר המשיכו לתפקידים בכירים במערכת הביטחון: אבידר כאלוף בצה”ל ומחליפו, יחזקאל סהר, כמפקח הכללי הראשון.

מונטפיורי, הגה רעיון ואם היה מאריך ימים מעבר למאה ואחת שנותיו היה זוכה ורואה כיצד מתוך הרכבת קרמו עור וגידים, משטרת ישראל, צה”ל וגופי המודיעין.

דילוג לתוכן