רגע, זה לא אמור להשמיע "מיפ מיפ"?: משרוקית המשטרה

בעולם המקושר שלנו, קשה קצת לדמיין מצב שבו לאדם ברחוב, לא כל שכן שוטר, אין דרך מהירה ליצור קשר עם מי שרחוק ממנו. אבל לשוטרים הראשונים בעידן המודרני, שהתחילו לסייר ברחובות לונדון בשנת 1829, לא היה סמארטפון (או "סתם" טלפון) ולא מכשיר קשר. מסיבה זו, נשא עמו כל שוטר סיור רעשן עץ גדול וכבד, אותו סובב במידה והיה צריך להזעיק עזרה. לרעשן היו חסרונות רבים: הוא היה, כאמור, כבד ומסורבל, הפעלתו דרשה מאמץ והצליל שהשמיע לא נישא למרחק מספיק. לעומת זאת, היה לרעשן יתרון אחד: מאחר והיה עשוי מעץ נוקשה, יכול היה השוטר להשתמש בו כדי להרגיע, בעדינות כמובן, אזרחים שהפריעו לו למלא את תפקידו…

לקראת סוף המאה ה-19, חיפשו יחידות המשטרה באנגליה תחליף לרעשן. הדרישה הייתה לאמצעי קל, קטן ופשוט לשימוש, שיפיק צליל ייחודי, אשר יישמע למרחוק. למשימה נרתם ממציא אנגלי בשם ג'וזף האדסון. האדסון, שהיה בעלים של בית חרושת למשרוקיות, פיתח משרוקית מסוג חדש. המשרוקית, בעלת גוף גלילי, השמיעה צליל, המורכב משני טונים בו זמנית. את השריקה אפשר היה לשמוע ולזהות את ממרחק של מייל (יותר מקילומטר וחצי).

שוטר הסיור נשא את המשרוקית בכיס פנימי מיוחד, שנתפר בתוך אחד מכיסי החזה. שרוך ארוך, שחיבר את המשרוקית לכותפת, שמר עליה מפני אבדן. בעזרת המשרוקית, כיוון השוטר את התנועה, הזהיר את הציבור מפני עבריינים והזעיק כוחות סיוע במקרה הצורך. השריקה הייחודית, יחד עם הקריאה "אוי! אוי!", הפכה לאחד הסממנים המאפיינים את "בּוֹבִּי," השוטר האנגלי הטיפוסי.

משרוקית המשטרה הייתה להצלחה מסחררת. ארגוני משטרה רבים, באנגליה ומחוץ לה, רכשו אותה עבור אנשיהם. גם מוסדות נוספים הזמינו משרוקיות דומות מהאדסון, שפיתח דגמים עבור בתי הכלא, מכבי האש, הצבא וגם בשביל… שופטי הכדורגל האנגלים, שעד אז השתמשו במוטות ובדגלים בלבד. חברת המשרוקיות של האדסון, שעדיין קיימת ומייצרת משרוקיות, שינתה את שמה בהמשך ל-ACME – החברה ממנה רכש ווילי הקויוטי, בסדרת הסרטים המצוירים של האחים וורנר, מוצרים פיקטיביים בניסיון ללכוד את הרודראנר הזריז.

לארץ ישראל הגיעה משרוקית המשטרה במלחמת העולם הראשונה, יחד עם הצבא הבריטי. "משרוקית החפירות" (Trench whistle), ששימשה את הקצינים והסמלים, הוחלפה במשרוקית (שנקראה אז בעברית "צפצפה") של אנשי משטרת המנדט. כאשר קמה מדינת ישראל, המשיכו השוטרים לשאת את המשרוקית בכיס החולצה. זו נשארה שם עד לאמצע שנות השמונים של המאה העשרים. בימינו החליפו מכשיר הקשר והטלפון הנייד את המשרוקית, אך השרוך נשאר…