בית מורשת משטרת ישראל
ארבעים ושלוש שנים שירתּי במשטרה. וכמעט ארבעים ושלוש שנים שאני נושא שם שדבק בי בימי הצעירים והראשונים במשטרה, עד שהפך ממש לשמי הרשמי.
קוראים לי סֶרְפִּיקוֹ!
סרפי… מה?
רוב האנשים ששומעים את שמי מגיבים בתמיהה. מה השם המוזר הזה, "סרפיקו?" רבים משבשים את השם וקוראים לי בהטיות שונות ושגויות שלו: סרטיקו, סרקיפו, פרסיקו וכיוצא באלה. לעיתים אפילו קוראים לי "קופיקו", מה שמעלה חיוך סלחני על פני. בנוסף, יש כאלה שהשם האיטלקי מבלבל אותם, וכדי לעשות לעצמם סדר בראש, הם שואלים מאיזו עדה אני (התשובה: חצי טוניסאי, חצי אלג'יראי ואף לא רבע איטלקי).
ארבעים ושלוש שנים הן זמן ארוך בחיי שוטר, ומדרך הטבע שירתי בזמן הזה ביחידות שונות ומגוונות, ופגשתי שוטרות ושוטרים רבים מספור. אלפים מחבריי היו חניכים שלי בבתי הספר של המשטרה, הארצי והמחוזי. אבל רק מעטים מאלה שעברו תחת ידי והדרכתי, או שעבדו לצדי כתף אל כתף , יודעים מהו שמי האמתי!
אפילו התג, המתנוסס על חזי, נושא את השם "סרפיקו".
אז איך, ולמה, הפכתי להיות סרפיקו הבאר-שבעי?
***
בואו נדבר קודם על המקור לשם: פרנק סרפיקו מניו יורק. מי שטבע את האמרה, שאמורה ללוות כל איש חוק: "נשבעתי לקיים את החוק, אך לא נאמר לי שהשוטרים הם מעל לחוק!"
פרנק היה בן למהגרים איטלקים, שהתגייס למשטרת ניו יורק בשלהי שנות החמישים. הוא היה שוטר ישר והגון, שנחשף בשירותו למקרים של שחיתות ולקיחת שוחד ודמי חסות על ידי עמיתיו השוטרים מבעלי עסקים בעיר. סרפיקו סירב להשתתף בפעילות הפלילית הזו, ואף התריע עליה בפני מפקדיו ובפני גורמים בעירייה, אך לשווא.
מצפונו של סרפיקו העיק עליו, ובשנת 1970 הוא פוצץ את הפרשה בעיתונות. הדבר גרם לזעזוע רציני במשטרת ניו יורק, והפך אותו למושא שנאה עבור השוטרים המושחתים, שנפגעו מכך.
הנקמה לא אחרה לבוא. בשנת 1972 השתתף סרפיקו, שהיה אז שוטר סמוי, בפעילות נגד סוחרי סמים. במהלך המבצע מצא עצמו פרנק תקוע בדלת הדירה, שבה היו העבריינים. סרפיקו קרא לעזרת השוטרים האחרים, אך אלה לא באו. אחד הפושעים ירה בסרפיקו בפניו, מטווח אפס, ופצע אותו קשה. סרפיקו נותר במקום, פצוע ומדמם, מבלי שאיש מאנשי היחידה בא לעזור. בסופו של דבר חייו ניצלו, אך הוא נותר חרש באוזן אחת. סרפיקו זכה ב"עיטור הכבוד" על אומץ ליבו, אך פרש חודש לאחר מכן, מאוכזב, חבול וממורמר ועבר לגור בשוויץ. כיום פרנק סרפיקו הוא בן שמונים ושמונה, והוא מתגורר בארצות הברית, כשהוא רחוק מהסערה של שנות השבעים.
סיפורו של פרנק התפרסם בארצות הברית והוא הפך לסמל לאומץ וליושרה. בשנת 1973 ביים סידני לומט את הסרט "סרפיקו" בכיכובו של אל פאצ'ינו. הסרט זכה להצלחה מהדהדת, ונחשב עד היום ליצירת מופת קולנועית. דמותו של סרפיקו – אל פאצ'ינו, עטורה בזקן עבות ומגודלת שיער, התנוססה על שלטי חוצות ומעל לבתי הקולנוע בכל מקום שבו הוקרן הסרט , בארצות הברית ובעולם.
***
סמוך לגיוסי למשטרה צפיתי בסרט "סרפיקו" בפעם הראשונה, מבין רבות מספור. מיד התחברתי לדמותו של השוטר הנועז ונקי הכפיים. קטונתי מלהשוות עצמי אליו, אך בצעירותי גם אני הייתי בלש נמרץ ועז-נפש: נאבקתי בעבריינים שתקפו אותי בסכינים, ברזלים, מקלות סנוקר, ומה לא, עד שהכנעתי ועצרתי אותם. נפצעתי יותר מפעם אחת, אבל יצא לי שם של השוטר שלא מוותר!
זכיתי להערכה רבה ממפקדי ועמיתי על תפיסת עבריינים: פורצים, שודדים, סוחרי סמים, גנבי רכב ושודדי זקנות. בד בבד, צוינתי בגין תכונה נוספת, שתמיד הייתה נר לרגלי: ניקיון כפיים, יושר, והגינות.
אפילו העבריינים הקשוחים ביותר שאיתם התעמתי, לעתים תוך הפעלת כוח סביר, העריכו את העובדה שאחרי שהעימות הפיזי בינינו נגמר, נהגתי בהם בהגינות ודאגתי לטפל בפצעיהם, להשקותם ולהאכילם, ולמנוע מאחרים לבוא איתם חשבון מתוך רגשי זעם, עצבים או נקמה. העבריינים רחשו לי כבוד, ואף "חינכו" בדרכם עבריינים אחרים וצעירים, שלא הכירוני, ודיברו או נהגו בבוטות או בגסות כלפי.
***
אז איך באמת דבק בי הכינוי סרפיקו?
בימי הראשונים בשירות, כשהייתי שוטר צעיר, החליטו מפקדי לעשות שימוש בעובדה שעדיין לא הייתי מוכר לעבריינים המקומיים והורו לי לפעול באופן סמוי. בהתאם להוראות שקיבלתי, הפסקתי להסתפר, גידלתי זקן ולבשתי בגדים אזרחיים בלבד. נראיתי והתנהגתי כמו העבריינים, וניצלתי זאת כדי לזכות באמונם ולהיטמע בעולם הפשע. הפעילות הסמויה הייתה מורכבת ומסוכנת, משום שכל טעות קטנה מצדי עשויה הייתה לחשוף את זהותי האמתית בפני "חבריי" הפושעים.
הפרשה האחרונה שעסקתי בה כשוטר סמוי, נועדה לסכל הברחת כמות גדולה של סמים קשים מעבר לים. היו בפעילות הזו הרבה רגעים מורטי-עצבים, ופעמים שחששתי שהנה, עוד מעט ויגלו מי אני וישלחו אותי "לנוח" בדיונות של אשדוד, או באיזה אתר להטמנת אשפה. אבל מזלי שיחק לי, והצלחתי לשמור על הסוד ממש עד לדקה האחרונה. בזמן ביצוע העסקה, כשהסמים והכסף בידי הפושעים, נתן מפקד היחידה את הפקודה: "פרוץ!" בלשים, שהסתתרו מסביב, הסתערו על סוחרי הסמים, עצרו אותם ומנעו מהמשלוח המסוכן לפגוע בחייהם של אנשים תמימים.
מאחר והמעצר והמשפט שאחריו חשפו את תפקידי, חזרתי לשרת כשוטר רגיל. אבל לא לפני שצלמי העיתונות הנציחו אותי, עם הזקן והתסרוקת הפרועה. עורכי העיתונים ניצלו את הסרט המוכר, והכותרות הכריזו על "סרפיקו הבאר-שבעי".
והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. הכינוי "סרפיקו" דבק בי, ואט אט הפך להיות שמי הרשמי. חבריי השוטרים התחילו לכנות אותי כך, ואחריהם גם יריבי העבריינים. עם הזמן, אימצתי אותו בעצמי והתחלתי לחתום על דוחות הפעולה בשם זה. ומאז, כמעט ארבעים ושלוש שנים, שאני סרפיקו. רק אישה אחת סירבה להכיר בשמי החדש. אמי, זיכרונה לברכה, תמיד קראה לי "שמעון".
אגב, במהלך השנים היו ניסיונות של שוטרים נוספים לנכס לעצמם את השם-המותג, "סרפיקו". אבל, כמו שאמר אל פאצ'ינו בחיוך סרקסטי: "סרפיקו יש רק אחד!"
טוב, אולי שניים…
כתובת:
בית מורשת משטרת ישראל,
המכללה הלאומית לשוטרים,
שדרות וירג’יניה 1,
אזור תעשיה בית-שמש מערב.
טלפון:
02-5788263
דוא"ל:
moreshet@police.gov.il
© כל הזכויות שמורות לבית מורשת משטרת ישראל 2019
בית מורשת משטרת ישראל
بيت تراث شرطة إسرائيل
Israel Police Heritage Centre
כתובת:
בית מורשת משטרת ישראל,
המכללה הלאומית לשוטרים,
שדרות וירג’יניה 1,
אזור תעשיה בית-שמש מערב.
טלפון:
02-5788263
דוא"ל:
moreshet@police.gov.il
© כל הזכויות שמורות לבית מורשת משטרת ישראל 2019