בין הרים ובין סלעים – יחידת משמר הרכבת

פקד מירי אפרים

בתאריך  ה-4 לאוגוסט 1938 התפוצץ מוקש מתחת לטרולי משוריין של רכבת בין קלקיליה וטול כרם. הטרולי שהיה נהוג בידי נוטר יהודי ובו חולייה של שישה נוטרים נוספים, התהפך וירד מהפסים. הירי הגיע בהפתעה.  בתוך שניות הומטרו מטחי אש חיה על חוליית הנוטרים מכל עבר. בסמוך למסילת הברזל ארבה כנופיית פורעים אשר התקיפה את חוליית הנוטרים. הנוטרים התעשתו בתוך רגעים ספורים והשיבו מלחמה שערה. הקרב נמשך כשעה וחצי עד להגעת סיוע מהצבא, קרב קשה, אך בין הנוטרים לא היו נפגעים.  

תמונת הידיעה מעיתון הצופה 4.8.38

הבריטים הביאו לעולם את המהפכה התחבורתית לפני כמאתיים שנים ועד היום נחשבת בריטניה כבעלת מערכת הרכבות בין הטובות בעולם. 

קטר הקיטור הראשון נסע לראשונה ב-21 לפברואר 1804 באנגליה. בתחילת המאה ה-19 מסילת הברזל הבריטית החלה לשמש לתעבורת נוסעים ומסילת הברזל גדלה והתרחבה ברחבי האימפריה הבריטית.

קו הרכבת הראשון בארץ ישראל נחנך בשנת 1892 בתקופת האימפריה העותמאנית. מאז נוספו קווים נוספים ועם כיבוש הארץ על ידי הבריטים הגיעה לארץ מסילת הברזל המנדטורית – "מסילות ברזל פלשתינה א"י".

הרכבת המנדטורית הביאה לארץ ישראל את הקידמה והקלה את מעבר הנוסעים מארץ ישראל למדינות אירופה. פריחת מסילת הרכבת עודדה את ההתיישבות הציונית והתפתחות התעשייה בארץ ישראל והביאה לשגשוג כלכלי.

מסילת הרכבת הפכה לעורק תחבורה מרכזי וחשוב, הן להובלת משא וסחורה והן להובלת נוסעים, וככזה-נקודת תורפה עיקרית.

בשנת 1936 פרץ בארץ המרד הערבי הגדול. מסילות הברזל הפכו ליעד מרכזי עבור הכנופיות הן בשל פגיעותן והן בשל חשיבותן כאמצעי עיקרי להעברת מזון וכלי נשק. ההתקפות כללו חבלה במסילה, הנחת מטעני חבלה על פסי הרכבת, ירי לעבר הרכבות ופיצוץ גשרים. מטרתן של הכנופיות היתה הורדת הרכבות מהפסים כדי למנוע מהן להעביר ליעדן מזון ונשק, ולשם כך נקטו מספר שיטות פעולה כמו הנחת אבנים על הפסים, מקלות ברווחים שבין הפסים ומריחת שמן על המסילה. בחלק מהמקרים פוצצו מוקשים מתחת לקרונות וחיבלו במתקני הטלפון ובמתקני האיתות שלאורך המסילה.

קטר שהתהפך במסילה ליד לוד

בעקבות התקפות חוזרות ונשנות שלטונות המנדט הבינו כי עליהם להפנות את מאמציהם להגנה על מסילות הרכבת. המענה הראשוני שניתן להגנת מסילת הרכבת היה צבאי. חיילי הצבא הבריטי נסעו על הרכבות בקרוניות משוריינות וערכו סיורים רגליים לאורך מסילות הברזל. משימות אלו נחשבו קשות ומסוכנות.

במהלך שנת 1936 פנו נציגי הסוכנות היהודית אל שלטונות המנדט והציעו להם לגייס כוח יהודי להגנה על מסילת הרכבת בכדי לאפשר לכוחות הצבא והמשטרה לשוב אל משימותיהם בלוחמה נגד הכנופיות. בתחילה הוצבו נוטרים במספר נקודות מפתח כגון גשרים ומספר תחנות, אך אלו פעלו באופן נקודתי ומקומי כשומרים מטעם חברת הרכבות. הבריטים סירבו להקמת כוח יהודי ואפשרו ליהודים שהתגייסו כנוטרים לפעול אך ורק במשימת הגנה על ישובים.

כשנה לאחר פרוץ המרד הערבי, כאשר מתקפות הכנופיות על מסילות הברזל והצטמצמות כוחות הצבא הבריטי בארץ, הבינו שלטונות המנדט כי עליהם לשנות את גישתם.

"ואז ניתן הצו. לא מוסדות הכריזוהו. לא פרי תעמולה, באמצעות מודעות ומאמרים בעיתונות. חצב אותו כל אחד מחביוני ליבו הוא ונחלצו עשרות בחורים להוות משמר חי למסילות הברזל. ונחלצו בחורים, לבשו "קולפאקים", ועם רובים בידיהם יצאו להקים תחנות גאפירים ליד תחנות הרכבת בסביבה ערבית, תחת אפם של בני הכנופיות, כשההכרה מקננת בלב. מוכרחים לשים קץ למצב הפרוע".

(הנוטר העברי סיכומים וסיכויים 1936-1948, א.ש שטיין)

באפריל 1937 הקימו שלטונות המנדט יחידה ייעודית שמטרתה שמירה והגנה על מסילות הרכבת 

Palestine Police Railway Department- אשר כונתה "משמר הרכבת" ע"י המשרתים בה, והחלה לפעול רשמית ביולי 1938.  לראשונה מאז תחילת שלטון המנדט בארץ,  הוקם כוח יהודי חמוש אשר פעל באופן רשמי וארצי להגנה על מתקן ממשלתי, כלומר כוח שפועל לא רק בהגנה על רכוש הישוב היהודי אלא הגנה על רכוש המדינה. הנהגת הישוב הציוני ראתה בכך תחילתו של שיתוף היהודים במערכה כנגד המרד הערבי.

משמר הרכבת החל לפעול ביוני 1938, יחידה שהורכבה מ-434 נוטרים והיתה לכוח היהודי הגדול ביותר מאז פירוק הגדודים העבריים. הנוטרים הוצבו בתחנות ולאורך המסילות, בנקודות מפתח לאורך קווי הרכבת במטרה להגן על הרכבות והמסילות. במקביל הקימו הבריטים עמדות מבוצרות, "מיצדיות", לאורך המסילות בנקודות תורפה שנחשבו פגיעות במיוחד. מיצדיות אלו כונו "פילבוקס" (pillbox ) בשל דמיונן לקופסת גלולות. בכל מצדית הוצבה חוליה בת חמישה נוטרים שאיישו אותה 24 שעות ביממה.

למפקדי היחידה מונו ויליאם דנטון, רג'ינלד אטקינסון ופרנק סיריל מתיוז. יוסף רוכל (אבידר) מונה כקצין קישור לנוטרים מטעם ההגנה. תפקידו הרשמי היה קצין סעד אך בפועל שימש כמפקדם של הנוטרים.

משימתם של הנוטרים היתה קשה ומסוכנת. היו ימים בהם שהו במיצדיות במשך שעות ארוכות ללא מזון ומים. חלק מהנוטרים סיירו רגלית לאורך מסילות הרכבת תוך שהם חשופים להתקפות מצד הכנופיות. אחרים, הפעילו קרוניות משוריינות, ולא פעם התפוצצו מוקשים מתחת לגלגלי קרוניות הסיור. ובכל זאת, על אף העבודה הקשה והמסוכנת הביקוש לשרת ביחידת משמר הרכבת עלה על ההיצע.

קרון המלווה רכבת נוסעים

"הכלב כושי השתתף בסיורים הרגליים לאורך המסילה וגילה מוקש מכוסה בחצץ. זה היה ממש לפני בוא הרכבת. אחד הנוטרים פשט את גופייתו ונופף בה מול הרכבת הבאה. נהג הקטר הבחין בו ועצר את הרכבת. המוקש פורק. היחידה פורסמה בפקודות הקבע (force orders) של המשטרה וקיבלה פרס של חמש לא"י. שלסקי סיפר שנערך נשף של התחנה, וכושי היה "המחותן הראשי" ".

(ספר הנוטרות, ח. גופר)

לקראת סוף שנת 1938 התחלף פיקוד היחידה, הן בצד הבריטי והן בצד היהודי. במקום יוסף רוכל מונה למפקד היחידה יחזקאל סחרוב (סהר), לימים המפכ"ל הראשון של משטרת ישראל.

הצלחת משמר הרכבת הובילה להקמת יחידות נוספות של נוטרים בפיקוח בריטי שמטרתן להגן על מתקנים אסטרטגיים של משטרת המנדט. בין יחידות אלו ניתן למנות את "פלוגת האש" שהגנה על קווי החשמל, משמר החופים ונוטרי שדה התעופה.

פעילות משמר הרכבת נמשכה ביתר שאת בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר מסילות הרכבת הפכו למרכיב מרכזית בהיערכות הלוגיסטית של הצבא הבריטי בחזית המזרח התיכון. לאחר ניצחון הבריטים בקרב אל עלמיין בנובמבר 1942, פחת האיום הגרמני על החזית במזרח תיכון. הבריטים נטו פחות להשאיר את משימת ההגנה על מסילות הרכבת בידי יהודים והחלו להחליף בהדרגה את הנוטרים היהודים בנוטרים ערבים. כעת האיום על מסילות הרכבת הגיע מכיוונם של אירגוני המחתרת היהודיים והנוטרים הערבים לא הצליחו במשימתם להגן על יעדיהם.

"…אולם היו ימים ואנו הינו גיבורי הישוב, העומדים בשורה הראשונה בחזית. ואנחנו הרגשנו כעין מתיחות מתוקה נסוכה בנו. הינו כל הזמן בסכנה, היו יורים עלינו, מניחים מוקשים בדרכנו. ואנחנו, עייפים ודרוכים שמרנו על עורק חיוני לישוב על הדרכים להעברת מזונות, לבל ישותק מהלך החיים התקין של הישוב העברי."

 (הנוטר העברי סיכומים וסיכויים 1936-1946, א.ש שטיין)

רכב צבאי לאבטחת מסילות ברזל

בין דפי ההיסטוריה שמור למשמר הרכבת מקום של כבוד. היתה זו הפעם הראשונה שארגון ההגנה הפעיל יחידה לוחמת מבצעית גדולה בהיקפה. במהלך הפעלת היחידה נרכש ניסיון רב בתחומי לוגיסטיקה וכוח אדם ונבנה מערך לטיפול בפרט. ניסיון זה היה הכרחי בהמשך לקראת הקמתם של צה"ל ומשטרת ישראל.