להציל אותם ברגע האחרון

כבר בטלפון היא נשמעה נסערת. בוכה את נשמתה. כשהם קיבלו את האירוע מהמוקד, לא היה ברור אם הקורבן היא ילדה או אישה. וגם בטלפון נשמעה צעירה מאוד. רק בת 23 מסתבר. וכבר מטופלת בשני קטנטנים. בנסיעה, הם התקשרו אליה, מוודאים שהיא איתם על הקו, שלא תירצח בינתיים על ידי בן זוגה, מנסים להרגיע ולקחת פרטים נוספים, קצת רקע. להבין כבר בדרך לקראת מה הם הולכים. זה תמיד לא פשוט. לראות אנשים סובלים.

מגיעים לבניין. צוות המלאכים בלבן של מגן דוד אדום כבר ממתינים בכניסה. תוך כדי שיחה עם השוטרת היא כבר אומרת לה מה הקוד לבניין. הם נכנסים באחת, 6 אנשים נדחסים בתוך מעלית קטנה. השוטרת מוסרת לחובשים כמה פרטים טכניים שהצליחה לברר בשיחת הטלפון, קצת להפיג להם את הערפל של המקרה.

המעלית עוצרת בקומה החמישית. מיד היא תזהה את הדלת. תקיש בחוזקה. הרגל של שנים. אחותה תמיד אמרה לה שיש לה נקישות של שוטרת. טוב, נו, היא באמת שוטרת. והיא צריכה להקיש על כל כך הרבה דלתות. אבל הדלת הזו, בניגוד לרבות אחרות, תיפתח רק בעוד זמן רב….

"לפתוח", היא מצווה. אבל שומעת צעקות מהעבר השני של הדלת. היא מזעיקה כוחות נוספים. בינתיים גם מפקד המשמרת מגיע עם שותפתו וצוות של זוג כבאים עם ציוד חילוץ אחריו. מניין כוחות ההצלה הפך משישה לעשרה והמסדרון הקטן שנועד להכיל מעט מאוד אנשים הופך צפוף. מאיים. היא עדיין עם האישה על הקו. מקווה מאוד שהגבר לא ישלוף פתאום סכין מבלי שיהיה לה את הרגע הזה שהיא תוכל להציל אותה ממנו טרם הדקירה. כמה רגישות. מצד שני, לשבור דלת… זה לא פשוט לקבל כזו החלטה. "תפתחו את הדלת" היא מבקשת שוב. "אנחנו נאלץ לפרוץ אותה", קולה נע בין רכות לקשיחות מתבקשת, בין ניסיון לשכנע ולדבר אל ליבו לבין ציווי חד-משמעי. הגבר מסרב. האישה בוכה בהיסטריה אך מבקשת שנלך. שהכל יהיה בסדר. זה לא ממש משכנע את השוטרים… כמה עצוב לה על הילדים הרכים שנמצאים שם בתוך התופת הזו. כמה הם תמימים ולא צריכים לשמוע את כל זה.

מספר דקות נמשך דו-השיח, בו הם, השוטרים מבקשים מהגבר לפתוח את הדלת והוא מסרב. עד שהיא שומעת את עצמה אומרת לכוח החילוץ:" פרצו את הדלת!". רעש המתכת הנושקת במתכת מחריש, הנה עוד רגע היא תוכל לזנק פנימה. אפילו תודה לא אמרה לכוחות ההצלה הנוספים, כפי הרגלה. היא מזנקת אל תוך הדירה מיד אחרי המפקד. מזהה את המפקד מוצא את הגבר ליד המקרר במטבח. "אין דם, זו כבר התחלה טובה", היא חושבת לעצמה. כן. ככה זה. היא כבר רגילה לצערה אבל בכל פעם מחדש ליבה נצבט. מרשה לעצמה להיות אנושית במקום שבו נדרש גם אומץ וקשיחות. מחפשת את האישה הבוכה. דלת ועוד דלת. באחרונה היא מזהה אותה בקושי, לבושה חולצה שחורה בתוך החדר השרוי בעלטה כמעט מוחלטת, תריסי חלונותיו מוגפים.  היא מזהה אותה בוכה. ולפתע, היא עושה את הבלתי יעשה. משהו שלא לימדו אותה בשום שיעור. היא ניגשת אל האישה הבוכייה ופשוט יושבת לצידה, מחבקת. ודמעותיהן מתערבבות אלו באלו. כמה כאב. "זה בסדר", היא לוחשת לאישה. "זה בסדר. מותר לבכות. אני כאן בשבילך". היא נרגשת. כמה חלמה לעשות טוב לאנשים. ובכל פעם מחדש, גם לאחר שנים ארוכות, זה מרגש אותה. זה נוגע בנשמה. לב נוגע בלב. אשה במצוקה ואישה שבאה לעזרה. והיא לא מצליחה להסביר או להבין זאת. רק לחוות, רק לדעת שהיא שם בשביל אישה אחרת. הלב מתרחב.

שני קטנטנים. אחד ישן שנת ישרים, רק בן חצי שנה. השני בוכה. כמה כאב. הוא נסער מהמהומה. אנשים במדים. מפחד. בצדק. הוא לא רגיל לכל זה.

בעוד מספר דקות, כשהשוטרים יוציאו את הגבר והיא תישאר עם האישה והילדים בבית ביחד עם השותף שלה למשמרת, להמתין לחוקרת שתגיע לגבות תלונה, הילד עוד ישחק בזרועותיה. מתוק מדבש. גם אימו, הבוכייה, תירגע.

"אל תמשיכי בסבל, את צריכה להיות כאן בשביל הילדים שלך, צריכה כוחות". היא אומרת לה.

והאישה עוד תשתף בכל הסבל שהיה מנת חלקה מאז היכרותם. עליות וירידות. אלימות מכל הסוגים.

היא כל כך שמחה שהאישה אזרה עוז והתקשרה אליהם. כמה היא רוצה לעזור לה.

24 שעות לאחר מכן.

"בואי,  מפקד המשמרת קורא לה. נוסעים להסיע עצור לבית המשפט.

מכניסים אותו לניידת. כשהיא אוספת את מסמכיו וחפציו היא מזהה את השם.

כן.

זה הוא.

הגבר האלים.

הוא עדיין במעצר. כפי שראוי שיהיה. בית משפט. כפי שצריך להיות. כפי שמגיע לאדם שמכה, מאיים, משפיל ועושה טרור בביתו, לאנשים החלשים מכפי כוחו. הצדק יוצא לאור.

תחושה של סיפוק עולה בה. הצלחה שבה היא יודעת שיש לה חלק בעזרה לאישה וילדים במצוקה.

משטרת ישראל פועלת רבות על מנת לסייע לנפגעי ונפגעות אלימות במשפחה, אך היא לא יכולה לעשות זאת לבדה. עזרת הציבור נדרשת גם במקרה זה. חשוב לדווח על כל מקרה, גם אם יש ספק, וזאת כדי להציל חיי אדם. במקרים רבים ניתן למנוע את הרצח הבא של נשים בידי בני זוגן. זה המקום להדגיש כי אם אתם מכירים מישהו או מישהי במצוקה ניתן לפנות לשוטר או לשוטרת הקהילתיים במקום מגוריכם, לחוקרת האלימות במשפחה בתחנת המשטרה אליה אתם משויכים או לפנות לרווחה במקום המגורים של הזוג. אנחנו כמשטרה נעשה את המיטב כדי לאפשר לנפגעי העבירה את התמיכה והסיוע הנדרשים במקרים כגון אלו