נחיתת המטוס הרוסי החטוף בנתבג- חלק א'

בתאריך 1 בדצמבר 1988, השתלטו ארבעה עבריינים רוסים על אוטובוס שנסע כ 1500 ק"מ מדרום מזרח למוסקבה, בירת ברית-המועצות, שלימים תקרא רוסיה. ברשות החוטפים היה רובה ציד וכדור אחד בלב. עד היום, לא ברור האם שיתף נהג האוטובוס פעולה עם החוטפים מרצון או שחשש שמא הם מצוידים בנשק רב יותר.

בראש חבורת החוטפים עמד פאבל, עבריין רוסי מוכר שריצה בעברו כמעט 14 שנות ישיבה בכלא הרוסי בשל עבירות של שוד וגניבות. גם חבריו היו מוכרים, בין היתר בהיותם נרקומנים. מטרתם הייתה לברוח מרוסיה לצמיתות, ובו בזמן להרוויח ממון רב לביסוס עתידם באמצעות שילוב הבריחה בחטיפת בני ערובה.

במהלך נסיעתם באוטובוס הבחינו בכיתת תלמידי בכיתה ו', כשהם מתכוונים להיכנס עם מורתם לסיור בבית דפוס. פאבל ירד מהרכב, הציג את עצמו בפני המורה כמי שהוזמן להסיע את הכיתה בחזרה והאיץ בה שתמהר. כעבור 10 דקות לערך, היו כל 31 התלמידים ישובים עם מורתם באוטובוס בלא התנגדות, כיוון שרק במהלך הנסיעה הוסבר להם כי נחטפו.

חלונות האוטובוס הוגפו והונחו עליהם צנצנות מים צבועים בצבע בנזין כך שייראה מבחוץ כאילו יש בהן משום איום לשלום החטופים. החטופים המשיכו בנסיעה לכיוון בניין המפלגה שבעיר. פאבל דרש מסגן שר הפנים המקומי מטוס תובלה שלתוכו יוכלו להכניס את האוטובוס וכן מכשיר קשר להמשך ניהול המשא ומתן.

הדרישה הועברה בחשאי למוסקבה, שבה הוקם צוות חירום שבראשו עמד נשיא ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב. הנשיא החליט להיכנע לחוטפים בשל החשש שהריגתם של הילדים יזיק למדיניות ה"פרסטרויקה" המהפכנית שלו בברית המועצות. לרוסים היה סדר ניסיון באירועים מסוג זה, שכן גם כשנחטף תשעה חודשים קודם לכן מטוס ובו 11 בני משפחה, הסתיים ניסיון החילוץ כשרק שניים נותרו בחיים.

בשל תנאי מזג האויר הוסכם שהחוטפים יקבלו מטוס בעיר מינבודי, המרוחקת כ – 5 שעות נסיעה מהמקום.

בהגיע האוטובוס למינבודי, חיכה לו מטוס "אליושין" 76 ביחד עם צוות טיסה של שמונה אנשים. סגן יושב ראש הקג"ב המקומי המשיך את המשא ומתן עם החוטפים וכוחות רבים כיתרו את האוטובוס.

פאבל דרש "שלושה מיליון" ללא ציון סוג הכסף המבוקש, וכן נשק, שכפ"צים, אלוקנה וציוד רפואי. בתמורה לקבלת הטובין שיחרר כעשרים מן הילדים.

המשך יבוא…