יועץ הקבורה

ניצב משנה בגמלאות,  ישראל אריאלי,  עסק במהלך 30 שנות שירותו במשטרה בתחום המודיעין.  מומחה תוכן בהפעלת מדובבים, בתרגילי חקירה, בפשיעת רחוב, בתחום עבירות מין ופדופיליה. תפקידו האחרון היה ראש ענף מודיעין במחוז הדרומי.
כיום, הוא משמש כתחקירן בית המורשת של משטרת ישראל.
הפרשה המתוארת במאמר זה היא אחת מהפרשות אותן תיעד במסגרת זו.

מאמר זה פורסם במקור באתר "יצור ידע" והוא מופיע כאן באדיבותו של עורך האתר, סנ"צ (גימ.) ד"ר פיני יחזקאלי.

*  *  *

פרשת "יועץ הקבורה" היא פרשת רצח שהתבצע במהלך חודש ספטמבר בשנת 1983. תיק זה היה מושתת כולו על ראיות נסיבתיות, במהלכו בוצעו תרגילי חקירה רבים והקלטות. הוא פוענח לבסוף בזכות הנחישות שגילו החוקרים.

אנשי האכיפה המעורבים בפרשה: ניצב משנה בגמלאות יוסף אלמוג זמורי, סגן ניצב בגמלאות יואב גזית וסגן ניצב בגמלאות יורם דניאלי. הם לוו בחקירה על ידי פרקליטות מחוז צפון, אסתר גופר.

העבריינים המעורבים בפרשה: הנרצח, יעקב בידאוי ועקנין ז"ל וחנניה חזן.

תחילתה של הפרשה הייתה כאשר קצין האיסוף ביחידה הארצית לחקירת פשעים (יאח"פ), יוסף זמורי, זומן אל ראש היחידה דאז, שמעון סביר. הוא הטיל עליו לפגוש שני אסירים, שביקשו לדבריהם, למסור מידע על רצח של עבריין ועל מבצעיו.  

זמורי נפגש עם השניים בבית הכלא. המפגש היה מאכזב למדי. השניים דיברו באופן כללי על רצח מסוים, לא ירדו לפרטים ולא היו מוכנים לשמש כעדי מדינה. אולם, סקרנותו לגבי אותו רצח התעוררה, והוא החל לבדוק מידע קיים על הרצח בכיוונים אחרים.

במערכת הממוחשבת, אשר מאגדת את הידיעות המודיעיניות שמביאים רכזי המודיעין, איתר זמורי ידיעה אחת אודות אותו רצח, אותה כתב קצין המודיעין של משטרת נצרת, בשם יורם דניאלי. זמורי יצר קשר עם דניאלי וזה הסכים להפגישו עם מקור הידיעה, העבריין, חנניה חזן.
לאחר שתחקר את המקור, התבסס בלבו של זמורי חשד שחזן מעורב ברצח. על כן, החליט לקחת אותו להמשך חקירה ביחידה לחקירות בין לאומיות (יחב"ל).

כאשר זמורי הגיע ליחב"ל התחוללה מהומה. אחד הנושאים הרגישים ביותר אצל אנשי מודיעין הוא 'גניבת מקורות', ופיקוד היחב"ל לא אהב את העובדה שמקור של יחידה אחרת נמצא אצלם. לבסוף, החליט מפקד היחידה, שמעון סביר, לשוחח עם חזן בעצמו, ביחד עם אלכס איש שלום ז"ל, לימים ניצב וראש אגף החקירות.

בתחילת השיחה אמר סביר לחזן,  שאם הוא מעורב ברצח, כדאי שיקום ויצא מהחדר. חזן קם, אבל מיד הבין שיציאה מהחדר כמוה כהודאה, וחזר לשבת.

במהלך התחקור הבין סביר שזמורי צדק.  חזן החל למסור פרטים על הרצח. הוא אף הסכים כ"ג'סטה", לצייר לאלכס איש שלום את מקום קבורת הגופה, מול בית חולים העמק, אולם לאחר מכן קרע את הדף. היא שוחזרה על ידי החוקרים, כעבודת נמלים, כמעין פאזל.

יצוין כי מפה דומה הגיעה כמכתב אנונימי למערכת העיתון 'חדשות', וזהות השולח לא התגלתה עד היום. כתב ערבי מהיישוב ריינה העביר את המכתב לידי המשטרה.

כשנשאל על ידי חוקריו, כיצד הוא יודע פרטים רבים כל כך על הרצח השיב, שהוא היה 'יועץ הקבורה' של הרוצח. משמע, ייעץ לו כיצד להיפטר מהגופה… ולכן  גם ידע לכוון את החוקרים למקום שבו הוטמנה הגופה. ה'יועץ' לא ידע להצביע על שם הנרצח, אבל החוקרים העריכו שמדובר בעבריין, יעקב ועקנין ז"ל, המכונה בידאוי.

החוקרים הגיעו לשטח עם טרקטור וכלבים, אולם למרות הכוונת 'יועץ הקבורה', הגופה לא נמצאה. זמורי – שהיו לו קשרים עם יחידת אית"ן (היחידה לאיתור נעדרים של צה"ל), הצליח לגייס אותם למשימה, ולבסוף הגופה נמצאה.

עתה נותרה מלאכת הזיהוי: קצין המודיעין, יורם דניאלי, נסע לארכיון צה"ל לחפש צילומי ראש ושיניים של יעקב ועקנין. שלושה ימים ארכה הנבירה בארכיון, אך לבסוף נמצאו צילומים שהעידו על שבר בלסת המצולם, כמו זה שהיה לעצמות הנרצח. הגופה זוהתה כזו של בידאוי. 

ה'יועץ' פלט בחקירתו משפטים שחיזקו את חשד החוקרים שהוא היה הרבה יותר מסתם 'יועץ'. שרשרת ראיות נסיבתיות הצביעה עליו כעל הרוצח. גם עילת הרצח התגלתה: מסתבר שבידאוי קיים יחסי מין עם אחותו של חזן בניגוד לרצונה. 

במהלך החקירה הופעלו מקורות חיים רבים ואמצעים טכנולוגים רבים. אף על פי ש'יועץ הקבורה' התרברב בפני חוקריו שהוא 'מומחה' בהקלטות, הוא עצמו 'נפל' בהקלטה. כך הצליחו החוקרים לשים את ידם על הנשק ששימש את הרוצח.
בעליו של האקדח העיד כי העביר אותו לחזן.

בערבו של יום, הורשע 'יועץ הקבורה'  ונידון למאסר עולם [ע"פ 676/87 (נצרת) מיום 18/11/87.] ישבו בדין השופטים אור, אסא ואברמוביץ.

תם ונשלם אירוע 'יועץ הקבורה'…