בית מורשת משטרת ישראל

לכל שוטר יש… מספר

כל שוטר, ברגע גיוסו, מקבל מספר אישי, שמלווה אותו לאורך השירות. זה נראה לנו טבעי לחלוטין, במיוחד כי לכל אחד מאתנו יש גם מספר תעודת זהות, מספר דרכון, מספר רישיון נהיגה, ועוד… אבל שאלת את עצמך פעם, למה לשוטרים יש מספר אישי?

כמו הרבה דברים אחרים שקשורים במשטרה (ובכלל), גם בזה אשמים הבריטים. הצבא האנגלי התחיל לתת מספרים אישיים לחייליו כבר במאה ה-18, כאמצעי עזר לניהול כוח האדם. הרעיון פשוט: במקום לזכור לאיזה ג'ון סמית (השם הבריטי הנפוץ ביותר, כמו "משה כהן" אצלנו) בגדוד שילמת משכורת, כמה, ומתי, אפשר לדעת בוודאות שחייל מספר 335 כבר קיבל את המגיע לו, בעוד שמספר 472 עדיין ממתין. ובאימפריה הבריטית, כמו באימפריה הבריטית: מספרים אישיים ניתנו רק לחיילים מהשורה. לקצינים? מה פתאום! הרי הקצין הוא ג'נטלמן ובן-אצולה, ולא יעלה על הדעת לסמן אותו במספר, כמו כבש באחד השדות שביורקשייר.

כשקמה המשטרה המטרופוליטנית בלונדון, בשנת 1829, היא אימצה את המספר האישי, כחלק מהיותה ארגון בעל מתכונת צבאית-למחצה. עם זאת, המטרה שלו הורחבה: המספר שניתן לשוטר לא נועד רק כדי להקל על הארגון לנהל את המשרתים בו, אלא גם כדי שהציבור יוכל לזהות בקלות את השוטרים, עמם הוא בא במגע. הדבר נועד לחזק את תחושת האחריות של השוטר למעשיו מחד, ולהבטיח לציבור כי ניתן להתלונן על התנהגות לקויה מצד שומרי החוק, מאידך.

מסיבה זו, נדרש כל שוטר בריטי לענוד "מספר צווארון" (Collar Number), מאותיות מתכת גדולות, מבריקות, ובולטות. אפשר להניח כי הבחירה במספר, ולא בתג שם, נבעה מסיבות של נוחות ועלות השימוש במספרים לעומת אותיות, וגם בגלל שבאותה התקופה שיעור האנשים, שידעו קרוא וכתוב, היה נמוך יחסית.

למה אזרחים הולכים בזוגות? "בּוֹבִּי" בריטי עם מספר צווארון, ראשית המאה ה-20

המספר האישי "עשה עליה" יחד עם המשטרה והמשרוקית. כשקמה משטרת המנדט, בשנת 1921, קיבל כל משרת מספר אישי ייחודי, בדיוק כמו לשוטר בבריטניה. וכמו בארץ-האם, קבעו פקודות המשטרה בפלשתינה כי השוטר חייב לענוד את המספר ולהזדהות בפני כל אזרח המבקש זאת. בשיעור בבית הספר לשוטרים (זה שעל גבעת התחמו-או-שת), הסבירו המרצים מדוע על השוטר לשאת את המספר באופן בולט לעין:

אפשר מאוד שהשוטר יעשה משגה ומִדְחה, או יתרשל בעבודתו בצורה המצריכה הגשת תלונה נגדו. אם במקרה כזה יסרב לתת לאדם אשר ירצה להגיש תלונה נגדו את שמו, והמספרים ושרוולי השירות לא יהיו מונחים עליו, קשה יהיה אחר כך להגיע אליו.

קטע מהמחברת של השוטר יצחק כהן, 1931. בעתיד נקדיש לה מאמר. 

כמו בבריטניה, מספר אישי היה נחלתם של השוטרים הזוטרים. קציני המשטרה לא קיבלו מספר ולא ענדו כל סממן מזהה על חולצתם, פרט לדרגות.

עם זאת, היה הבדל בולט אחד בין השוטרים בארץ הקודש לעמיתיהם הבריטים: בפלשתינה ענד כל שוטר שני זוגות של מספרי מתכת על הצווארון (ומאוחר יותר, על החזה), אחד בספרות הרגילות, והשני בספרות הנהוגות בכתב הערבי. זאת, כמובן, על מנת להקל על תושבי הארץ הערבים, שהיוו את רוב האוכלוסייה, לקרוא את המספר האישי שעל מדי השוטר. 

שוטר מספר 1469 מכוון את התנועה בתל-אביב. המספר ה"רגיל" מעל לכיס הימני, והמספר בערבית מעל לכיס השמאלי. ומה על הראש?
אוסף התצלומים הלאומי

מסיבה דומה, ענדו שוטרי משטרת עיריית תל-אביב (עליה נספר בהזדמנות אחרת) את המספר האישי בגימטריה, אותיות עבריות. כך, למשל, שוטר מספר 1372 ענד על צווארו גם את האותיות "אשעב" 

שוטר תל-אביבי בשנת 1935. שימו לב למספר הצווארון בגימטריה, ולשפמפם, שעדיין מתקשר לצ'רלי צ'פלין…

משטרת ישראל המשיכה את המסורת הבריטית: מספרים אישיים עזרו לנהל את כוח-האדם והשוטרים במדינה החדשה הוסיפו לענוד את המספר האישי על החזה, אם כי ללא ספרות בערבית, עברית או אוזבקית ספרותית. הקצינים, שאמנם קיבלו מספר אישי לצרכים מנהליים, היו פטורים מענידתו על המדים. גם הצידוק לתג הזיהוי נותר כבימי המנדט, ובמדריך לטירונים, משנת 1948, נקבע כי

אסור לו לשוטר להעלים את מספרו שכן מספר זה משמש לזהות. שוטר שנשאל לשמו ומספרו חייב לתת מיד את הידיעה הדרושה.

שושנה קדוש, שוטרת מספר 290, בתל-אביב.
אוסף התצלומים הלאומי

מי קיבל את המספר האישי "1" כשנוסדה משטרת ישראל? אם ניחשת "המפכ"ל" – טעית! אמנם, כינויו הלא-רשמי של הקצין העומד בראש המשטרה הוא "השוטר מספר 1", אבל במספר האישי המיוחד זכה דווקא מפקח ראשון (לימים רב-פקד) משה פינקל, ממחוז תל-אביב. הסיבה לכך פשוטה: בעת הכרזת העצמאות היה פינקל, שהתגייס למשטרת המנדט במאי 1921 (חודש לפני הקמתה הרשמית!) השוטר הוותיק ביותר בארץ. ובמשטרת ישראל של אז, ידעו לתת כבוד לפז"ם…

משה פינקל, שוטר מספר 1, בימיו במשטרת המנדט (שמאל) ובמשטרת ישראל (ימין)

עם השנים חלו מספר שינויים בעיצוב תג הזיהוי שעל מדי השוטרים. השינוי העיקרי חל בשנת 1965, כשאת הספרות הפשוטות והגדולות החליף מגן מסוגנן ממתכת, עם תבליט של כוכב וענפי זית, שבמרכזו נחרט המספר האישי. השוטרים ענדו את התג החדש על גבי כיס ימין של החולצה, ואילו השוטרות מעל לכיס הימני. חובבי הקולנוע הישראלי יזכרו כי השוטר אברהם אזולאי, גיבור הסרט הנושא את שמו, ענד תג זיהוי שכזה על חולצת המדים או על המקטורן, כמו כל חבריו לתחנה.

תג הזיהוי, שנכנס לשימוש בשנת 1965
אוסף שמואל ורדי

שוטרים בעת הפגנה נגד הנשיא ניקסון, 1974. תג הזיהוי בולט על כיס המקטורן
בשנת 1987 שוב שינתה המשטרה את תג הזיהוי. ניצב יעקב טרנר, שהגיע למשטרה שנה קודם לכן כראש אגף כוח האדם, החליט שמספרים זה יפה וחשוב, אבל לכל איש יש שם. לכן, הורה לשנות את תג הזיהוי, כך שיכלול, לראשונה, את שמו של השוטר, בנוסף למספרו האישי. גם עיצוב התג השתנה מעט, ואת הכוכב החליף סמל המשטרה. מטרת השינוי הייתה להקל על האזרח, הבא במגע עם השוטרת או השוטר, לזהות אותם במקרה הצורך. התג הזה לא האריך ימים. אחרי שנתיים, החליפו השוטרים את המגן הגדול בתג שם קטן ממתכת, הכולל רק את שמו של השוטר ואת סמל המשטרה. את התג החדש ענדו ועונדים כל לובשי המדים במשטרת ישראל, מהמפכ"ל ועד לשוטרים ולשוטרות שבשטח.
לא האריך ימים: תג הזיהוי המשטרתי, 1989-1987
אוסף שמואל ורדי

היום, משמש המספר האישי רק לצרכים מנהליים. במקרה הצורך, יכול כל אדם לקרוא את תג השם שעל המדים, ולדעת מי השוטרת, או השוטר, שלפניו. את תגי הזיהוי הישנים, מהסוגים השונים, אפשר לראות היום בתמונות ישנות, או באולמות התצוגה של בית מורשת משטרת ישראל.

תודתנו נתונה למר שמואל ורדי, מנהל אוסף המוצגים בבית מורשת משטרת ישראל ומומחה לאותות וסמלים משטרתיים, על עזרתו בהכנת מאמר זה
בודק...